מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, אילנה לזריאן.

סבתי אילנה מספרת: "נולדתי בשנת 1955 בפרס (אירן) בעיר ששמה שיראז להורים חנה ומשה שם טוב. אבי עבד בהכנת גגונים מברזנט עבור חנויות ואמי הייתה עקרת בית. אני בת הזקונים. היתה לנו משפחה גדולה בת שמונה נפשות. עד גיל 9 למדתי בבית ספר של הגויים. בשבתות המשפחה הייתה בחופש ואני הלכתי לבית הספר. כל האחים שלי למדו בבית ספר יהודי ורק אני למדתי בבית ספר של הגויים.

העלייה לארץ

בתקופה בה גרנו בפרס (איראן) שלט במדינה מלך – "שאה" שאהב את היהודים. החיים בפרס היו טובים.

כשהגעתי לגיל 10 הוריי החליטו ביחד עם כל המשפחה שכדאי לעלות לארץ ישראל. מכיוון שבשיראז לא היו טיסות לארץ ישראל היינו צריכים לנסוע לעיר הבירה (טהרן). היינו חודשיים במקום מפגש לכל היהודים מהערים השונות שרצו לעלות לארץ ישראל. עלינו לארץ בחודש ינואר בשנת 1966.

כשעלינו ארצה לקחו אותנו לגור בכפר סבא, בשכונת יוספטל. גרנו שם במשך ארבע שנים ולאחר מכן הוריי עברו לגור בבת ים. אני נשארתי עם סבתא שלי בכפר סבא כדי לגמור את שנת הלימודים ובכל סוף שבוע הייתי נוסעת להורים שלי בבת ים. כשסיימתי את כיתה ח' בבית ספר עציון (בית ספר דתי) שבכפר סבא, עברתי ללמוד בבת ים בבית ספר אורט במגמת פקידות והנהלת חשבונות.

החיים אחריי הלימודים

כשסיימתי את הלימודים הלכתי לעבוד כפקידה בחברת זוהר, חברה ישראלית ליצור מכונות כביסה ותנורים. המוביל של מכונות הכביסה הציע לי לצאת עם בחור שהכיר ממושב חגור. הסכמתי וקבענו להיפגש. יצאנו יחד כשנה ובאוקטובר שנת 1974 התחתנו באולמי "לחיים" בתל אביב.

משפחה וילדים

לאחר החתונה, גרנו שנה ברמת גן ובינתיים הוצאנו תכניות לבניית הבית במשק של ההורים של בעלי. כשנולדה לנו הבת הבכורה עברנו לגור בבית שבנינו ולאחר שנה וחצי נולדה לנו הבת השנייה. במשק היו לנו לול תרנגולות וחממה של פרחים. עם השנים סגרנו את החממה כי לא היו רווחים.

החיים באותה תקופה היו רגועים ושלווים. הייתי בחוג תפירה וכל הזמן תפרתי לבנות שמלות. לאחר שמונה שנים נולד לנו הילד השלישי ולאחר שלוש שנים נולד הילד הרביעי. בשנת 2000 סגרנו גם את הלול. כיום במשק יש לנו רק מטע זיתים. בעלי עובד כשיפוצניק ואני המזכירה שלו.

כל ארבעת הילדים שלנו התחתנו ולשמחתנו כולם גרים במושב. יש לנו 11 נכדים מקסימים. הנכדים קוראים לי "ממן" (משמעו – סבתא בפרסית) ולבעלי 'באבא' (משמעו סבא בפרסית). אנחנו שמחים ונהנים לראות ולארח את המשפחה.

הזוית האישית

סבתא: אני מודה שיש לי הזדמנות לספר את הסיפורים שלי, להיזכר בחוויות מהעבר ולשתף את נכדתי.

הילה: זו הייתה חוויה מהנה ומרגשת. לא חשבתי שיש לסבתי כל כך הרבה סיפורים מרגשים ומעניינים שלא הכרתי.