מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייה של ג'נין חדד

ג'נין עם בעלה אנדריי ושתי בנותיה.
ג'נין עם משפחתה בבית של ההורים בצרפת, 1960.
החיים בצרפת, העלייה והקליטה בישראל.

נולדתי בעיר הבירה של צרפת, פריז בתאריך 24.12.1937, להורי בית משפחת ברמן. עליתי לארץ בשנת 1971.

כשהייתי קטנה החיים שלי היו קשים כי הייתי בתקופת השואה. בזכות סבתי נותרתי בחיים. יום אחד כשאמי הייתה בהיריון עם אחי היא יצאה להביא את סבתי, לאחר כמה זמן כשסבתי כבר הייתה בבית, נשמעה דפיקה בדלת וסבתי אמרה לי לפתוח את הדלת. כאשר פתחתי את הדלת חשכו עיניי, ראיתי את הגיסטפו ביחד עם השוטרים הצרפתיים. הם לקחו את סבתי מהמיטה (היא הייתה חולה) ואני יצאתי איתה לרחוב.

ברחוב היו המון יהודים שצעקו, בכו ויללו ואני החזקתי לסבתי את היד כיוון שלא רציתי לעזוב אותה. לפתע השכן של סבתי עבר לידינו וסבתי ביקשה ממני להביא לה את המשקפיים שלה (סבתי רצתה שאהיה בטוחה ולכן נתנה לי סיפור כיסוי כדי שאלך לגור עם השכן). כשהגעתי הביתה עם השכן ראיתי את אמא שלי בוכה ודוד שלי איתה. הגיסטפו לקחו גם את הבת של דוד שלי. מאז לא שמענו עליהם. כשחזרנו הביתה לאחר המלחמה הבית היה ריק, לא היו רהיטים ומזון. אבא שלי עבד במפעל כמה שהוא יכל ובתקופת מסוימת הוא חלה ועבד בבית בתור חייט ואני עזרתי לו עד גיל 18.

ג'נין עם אנדריי בעלה, ההורים שלה, אחיותיה, אחיה והאחיין הקטן בבית של ההורים בצרפת, 1960.

תמונה 1

הפגישה עם בעלי

הכל התחיל כך: אני הלכתי לבלות עם חברותיי, במקום שבו רוקדים שנמצא על יד הים ובמקרה בעלי לעתיד היה שם. בהתחלה אני לא רציתי לצאת איתו ואחרי שישה חודשים במקרה ראינו זה את זה באותו מקום. אני ואנדרי יצאנו שלוש שנים אחר כך הוא הציע לי נישואין.

העלייה והקליטה בארץ ישראל

אחותי ניקול ובעלה ז"ל עלו לארץ ראשונים ולאחר מכן אחותי הקטנה מוניקה עלתה ארצה גם היא. הורי ז"ל חשבו שאחיותיי לא יסתדרו לבדן בארץ ולכן עלו גם הם לארץ. לאחר תקופה קצרה, בעלי רצה לעלות לישראל ואני הלכתי לסוכנות ועשיתי הכל על מנת שאוכל לעלות לארץ.

בעלי חזר מהעבודה ואמרתי לו "אם תרצה לעלות לישראל אז נעלה, אבל עוד כשהילדים קטנים". בתאריך 12.9.1971 בעלי ואני הגענו לארץ. הייתי בת 34 ובעלי היה בן 39. כשנחתנו וירדנו מהמטוס הדבר שזכור לי הוא שראיתי אנשים שמחים. תחילה גרנו בשיקום פאר עד ששכרנו בית בחדרה. הדבר שהיה אהוב עליי בארץ שלא יצא לי לראות בצרפת או בשום מקום אחר זו החברה. האנשים בארץ היו פתוחים וחופשיים לעשות דברים שגורמים להם להיות שמחים להבדיל מצרפת ששמה היה נהוג לבקש אישור על דבר שהיינו צריכים או רוצים לעשות.

כיום יש לנו 10 נכדים, ו-3 ילדים ששמותיהם: בתנו נטלי – בת 50, בצבא היא שירתה בחיל המודיעין כיוון שהיא ידעה ערבית טוב וכיום היא יועצת בבית ספר. ורוניק – בת 53, בצבא היא שירתה בחיל המודיעין משום שהיא ידעה ערבית טוב וכיום היא מנהלת פרויקטים בחו"ל. ברונו – בן 46 בצבא הוא שירת בגולני וכיום הוא נהג משאית ובנוסף מוזיקאי (מתופף על תופים).

כל יום אני אומרת תודה שיש לנו מדינה ומשפחה.

ג'נין במסיבת יום ההולדת שלה לפני שנה עם ילדיה ונכדיה

תמונה 2

הזוית האישית

לג'נין היקרה, תודה שהשקעת מזמנך וסיפרת לנו את הסיפורים שלך. הם היו מעניינים ומיוחדים. בשבילנו את מודל לחיקוי אחרי כל מה שעברת בילדותך. אהבנו במיוחד שאת סיפרת לנו על המלחמה ואני שמחה שסיפרת לנו עליה. בהערכה רבה: אלינור, גפן, דנה, הילי וקרין.

מילון

גיסטפו
גסטפו (מגרמנית: Gestapo, ראשי תיבות של Geheime Staatspolizei ·הוא קיצור שמה של "משטרת המדינה החשאית" של גרמניה הנאצית. אחד הגופים המרכזיים לאכיפת הטוטליטריות הנאצית - תחילה בפרוסיה בלבד, משם לכלל גרמניה, ולבסוף לכלל השטחים הכבושים. שמו עורר פחד כבד בלב אזרחי גרמניה והארצות הכבושות, ואף כיום הוא ידוע לשמצה ומסמל את המשטר הנאצי כולו, ומעבר לכך - משטרה בשלטון טוטליטרי.

ציטוטים

”אצלנו אין הבדל בין אשכנזים לספרדים, העיקר אם הם יהודים או לא.“

”כל יום אני אומרת תודה שיש לנו מדינה ומשפחה.“

הקשר הרב דורי