מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בשנת 1937, בפולין.

כשהייתה קטנה אהבה לשחק בחוץ עם חברות בחבל בקלאס, בחמש אבנים. סבתי בילתה עם חבריה, נפגשה איתם בבתים בחוץ ויחד הם בילו.

בבית הספר, אהבה מקצועות ריאליים, כמו מתמטיקה פיזיקה וכימיה. סבתי אהבה מקצועות אלו משום שהבינה אותם היטב למרות שלא הייתה ממש טובה בהם. סבתי הייתה תלמידה טובה. היא יודעת לדבר חמש שפות: רוסית, אידיש, גרמנית, עברית ופולנית.

במוסיקה, אהבה שירים רוסיים שדיברו על המלחמה ובארץ שירי ארץ ישראל של שנות השישים. תחביביה היו ללכת לסרטים, אפילו לראות את אותו הסרט פעמיים. אהבה בעיקר סרטי מלחמה רומנטיים.

סבתי ומשפחתה חגגו בפולין את כל החגים והיא אהבה במיוחד את ראש השנה ופסח משום שהיו חגים משפחתיים מאוד.

שמלחמת העולם השנייה התחילה, סבתי הייתה בת שנתיים. סבתי ומשפחתה ברחו דרך היערות לרוסיה, בעזרת גויים שעזרו להם תמורת כסף. בשנת 1945, כשנגמרה המלחמה חזרו סבתי ומשפחתה מרוסיה לפולין והיא התחילה ללכת לבית הספר. בזמן הזה לא נתנו לעלות ארצה, אבל היו קיבוצים שארגנו יהודים לעלייה ארצה, ללא רישיון דרך קפריסין ומקומות שונים ללא אישור.

סבתי ומשפחתה רצו לעלות ארצה אבל לסבתי הייתה תאונת דרכים וזו הסיבה שהם לא עלו באותו הזמן. סבתי הייתה בת 10, כשקרתה התאונה, היא חצתה את הכביש ולא הסתכלה וכתוצאה מכך קרתה התאונה. לאחר שהחלימה, כבר לא הייתה דרך לעלות ארצה.

עליית גומולקה – עליית יהודי פולין

"עליית גוֹמוּלְקָה, שנערכה בין השנים 1956–1960, הייתה העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית למדינת ישראל, לאחר השואה….ממשל גומולקה התיר ליהודי פולין לעזוב את המדינה, בתנאי שיעלו לישראל. האנטישמיות המתעוררת וההיתר לעזוב את המדינה גרמו ליהודים רבים לממש זכות זו. כתנאי נוסף לעזיבתם את פולין דרש ממשלו של גומולקה מהיהודים לחתום על מסמך המבטל את האזרחות הפולנית שלהם ושל ילדיהם הקטינים. הם קיבלו מהשלטונות מסמך מעבר (שנקרא בפי העולים "התעודה הכחולה") שלא הייתה דרכון אלא תעודת מעבר זמנית". (ויקיפדיה)

סבתא מספרת:

"בשנת 1957 הגיע ראש ממשלה חדש, גומולקו. הוא הסכים לתת ליהודים לעלות ארצה". סבתי ומשפחתה התחילו להתארגן מהר לעלייה ארצה. בפעם הזאת יצאו עם אישור. הם הגיעו לאוסטריה ושם היו שליחים מישראל שתפקידם היה לעזור לאנשים לעלות ארצה. העלו אותם אותנו על מטוס והם עלו ארצה. כשיצאו מפולין הם לא יכלו לקחת כלום איתם, רק מעט בגדים ונעליים.

כשהגיעו ארצה נתנו להם לגור במעברת בת ים, כמו בקתות או קרוונים. כשהגיעו ארצה הלכה סבתי ללמוד עברית באולפן בנגבה, לפני כן לא ידעה עברית בכלל. סבתי עלתה ארצה עם כל משפחתה, היא הוריה ואחותה.

סבתא אחות מוסמכת

סבתי עלתה ארצה גם עם חברותיה מפולין וגם הכירה חברות נוספות בארץ. היא עדיין בקשר עם כמה מהחברים. בארץ היא למדה להיות אחות מוסמכת בבית הספר לאחיות בבית החולים אסף הרופא. סבתי התחילה ללמוד את מקצוע זה בעיקר בגלל שהיא הייתה עולה חדשה ובבית הספר לאחיות נתנו לה "דמי כיס" ומקום מגורים. סבתי התחילה לאהוב את מקצוע זה תוך כדי שלמדה אותו והיא עדיין אוהבת אותו ועובדת בו, במרכז לקשיש בבת ים.

סבתי פגשה את בן זוגה (סבא שלי) בשנת 1960, דרך בן דוד של סבי שהכיר את ההורים של סבתי.

הזוית האישית

אור כהן: נהניתי מאוד מהחוייה של המפגשים עם סבתא והכרתי עוד הרבה סיפורים על משפחתי וסבתי.