מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור התן של סבתא רחל

אני וסבתא רחל כשהייתי תינוקת בשנת 2005
זאת סבתי - רחל בואנו
סבתא מספרת הסיפורים - סיפורה של סבתא רחל משנות ה-60

על סבתא שלי רחל…

סבתי רחל בואנו, נולדה בזביה, לוב להוריה משה ושרה בראונשטיין בתאריך ה- 06.08.1944.

בהיותה בת שלוש נסעו סבתי ובני משפחתה למצרים ונשארו שם כשלוש שנים. כל המשפחה המורחבת של סבתי עלתה לארץ ישראל והם נותרו במצרים לבדם. געגועי הוריה של סבתי למשפחה הגבירו את הרצון לעלות לארץ  ישראל ומכאן החל המסע לארץ.

תחילה הפליגה משפחתה של סבתי ממצרים לנאפולי, איטליה ומשם הפליגו למרסיי, צרפת ושהו שם כשלושה חודשים. בשנת 1951 הפליגו ממרסי לישראל באונייה "ארצה". ההפלגה הייתה קשה עד מאוד, צפיפות רבה וריחות קשים. זכור לסבתי כי האונייה טולטלה קשות בשל תנאי מזג אוויר ששררו באזור והיא חלתה במחלת ים.

בתום ההפלגה הארוכה האונייה עגנה בנמל חיפה ומשם הופנתה משפחתה לנתניה בשנת 1951. כשהגיע המשפחה לנתניה הסוכנות שיכנה אותם בבית כנסת מפני שלא היו מספיק אוהלים לכל העולים. לאחר שנה קיבלה סבתי ומשפחתה בית אנגלי מול חוף הים במחנה העולים ליד קריית צאנז, ושם גרו קרוב ל 10 שנים. הבית שכן לרגלי מצוק החוף הצפוני של נתניה, הבית היה קטן עד שנבנו שיכונים בדרום נתניה והציעו להם שיכון בדיור קבוע.

בזמן הגיעם ארצה, הייתה בארץ תקופת הצנע. סבתי ומשפחתה היו במצב כלכלי קשה, קיבלו אוכל מתלושי מזון, מים בהגבלה ולא היה בשר ובמקום ביצים השתמשו באבקת ביצים וכמובן המשכורת הייתה מינימלית.

לאחר שסבתי ומשפחתה עברו לדיור קבע היא למדה בביה"ס "ביאליק" ואת לימודי התיכון בביה"ס תיכון "שפירא". בתום לימודיה נאלצה סבתי לעבוד לפרנסת המשפחה על כן נבצר ממנה לשרת בצה"ל. היא החלה לעבוד במפעלי נייר בשנת 1963 שם הכירה את סבי ולאחר שלוש שנים הם התחתנו.

סבתי וסבי התחתנו באולם "מרגוע" בנתניה בשנת 1965. כאשר אני, נכדתם הבכורה נולדתי, סבתי התרגשה עד מאד והיא אמרה "שבחייה לא חוותה התרגשות כה עצומה". כאשר סבתי הייתה מאכילה אותי היא הייתה מספרת וממציאה סיפורים.

סיפור התן

אחד הסיפורים שחקוקים בזיכרוני הוא "סיפור התן".

לילה אחד סבתי חזרה מעבודתה במפעלי "ארדי" בהרצליה, סבתי איחרה את האוטובוס הישיר לביתה ולכן נאלצה היא לעלות על אוטובוס מאסף מהרצליה לנתניה שתחנתו האחרונה הייתה דרום נתניה. השעה הייתה מאוחרת והתחנה האחרונה בה היא ירדה היה אזור מלא פרדסים וחשוך עד מאוד.

סבתי בחרה באחד השבילים כדי לחזור הביתה ואז היא שמה לב לדמות העוקבת אחריה בהתחלה היא חשבה שכלב צועד אחריה, אך לאחר ששמעה את יללותיו וראתה את מראהו סבתי הבינה כי זה הוא תן, היא צעקה בכל כוחה ולמשמע צעקותיה באו אנשים לעזרתה התן ברח ולא פגע בה.

סיפור זה סבתי נוהגת לספר לכל נכדיה בדרמתיות בעיקר בשעה שהיא מאכילה אותנו.

יש לציין כי סבתי עשירה מאוד בסיפורים ופתגמים ובכל פעם שאני פונה אליה להתייעצות היא שולפת פתגם מתאים למצב.

סבתי כיום היא פנסיונרית, יש לה המון שעות פנויות בהן היא נוהגת לבקר את נכדיה. מאחר ויש לה המון זמן פנוי אנו מבלות המון ביחד, אני נהנת לבלות עם סבתי לשוחח ולהתייעץ עמה. כשאני כועסת לא אימא לפעמים, אני מדברת עם סבתא, כדי לשמוע דעה נוספת (היא תמיד מצדיקה את אימא…).

הזוית האישית

נועם פייר: בזמן עשיית העבודה יצא לי לבלות עם סבתי זמן רב ולהחכים רבות על עברה. במהלך חייה, סבתי צברה המון חוויות וסיפורים מעניינים שממש שמחתי לשמוע. סבתי היא חברה מאוד טובה שלי – ולכן אני מנצלת כל טיפת זמן איכות שאנחנו יכולות לנצל והתכונית תרמה לי להמון זמן בילוי איתה.

מילון

חראם
משמעות מילה זו היא חמלה

ציטוטים

”"דין פרוטה כדין מאה"“

הקשר הרב דורי