מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה בינשטוק, נולדתי בשנת 1948 בעיר חיפה. בת יחידה להוריי, רגינה ושלמה לסטר, ניצולי שואה ממחנה טרנסניסטריה, ששרדו ועלו ארצה בשנת 1948 מצ'רנוביץ, אוקראינה. גדלתי בעיר חיפה, בשכונת הדר. למדתי בבית ספר רמז ובגימנסיה ביאליק. את מנחם בינשטוק, בעלי, הכרתי כבר בגיל 16. גם הוא היה בן יחיד, למאיר ומניה בינשטוק, ילידי לודג', פולין, ניצולי שואה ממחנה אושוויץ-בירקנאו.

התגייסתי לצבא במאי שנת 1967, סיימתי טירונות בתאריך 4 ביוני בשנת 1967. בבוקרו של ה-5 ביוני בשנת 1967, בצאתי לבסיס החדש בחיל ההנדסה בנשר, נשמעה אזעקה, מלחמת ששת הימים פרצה! הגעתי לבסיס החדש ברגשות של חרדה, פחד ומתח ומיד התחלתי את משימותיי. חיל ההנדסה בו שירתי – תפקידו היה לגלות שדות מוקשים שהסורים הטמינו ברמת הגולן. נמצאו מפות מדויקות שנלקחו מהסורים לגבי מקום הימצאותם של שדות המוקשים ונשלחו חיילים לפוצץ אותם.

באחד מהערבים ניתנה לי אפשרות לבקר את הורי, שהיו ניצולי שואה, ואני בתם היחידה. הבית היה מוגף באפלה, הוריי ישבו מתוחים וחרדים לגורלי ויכולתי אז להבין יותר מה עבר עליהם בשואה. מלחמת ששת הימים הסתיימה והחלה מלחמת ההתשה שנמשכה שלוש שנים, בתקופה זו נישאתי למנחם בינשטוק, ז"ל. נולדו לי שתי בנות: ורדית בשנת 1970 ושלומית בשנת 1972.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ואני עם שתי בנותיי הקטנות, כשבעלי היה מגוייס למאמץ המלחמתי כחובש קרבי. רצתי איתן מספר פעמים ביום למקלט. שוב חרדה, שוב מתח, דאגה לבעלי שנלחם בחזית הסורית ברמת הגולן והתמודדות יום יומית עם מציאות קשה.

כשהסתיימה מלחמת יום הכיפורים החיים חזרו אט אט למסלולם, עבדתי בשירותי בריאות כללית כמזכירה רפואית, במרפאה פסיכיאטרית ובכל 43 שנות עבודתי עזרתי למטופלים ושאפתי להקל במקצת את מצוקתם. במקביל גידלתי ילדים ולאחר עשר שנים שנולדו בנותיי, נולד גם בני הצעיר נתנאל בשנת 1981. ידענו ימים מאושרים, היינו משפחה מאוד מלוכדת, אהבנו לטייל בארץ כמעט כל סוף שבוע. החיים נראו כל כך ורודים עד שלצערי בעלי מנחם נפטר בשנת 1989 בגיל 42.

היום יש לי תשעה נכדים שמהווים עבורי את כל השמחה שבחיים. אני כיום בפנסייה, מבלה עם חברים רבים, מטיילת בעולם ובארץ ומבלה הרבה עם נכדי וילדיי.

למצגת קבוצתית של פעילות התכנית:

הזוית האישית

סבתא חנה: התכנית ריגשה אותי, אהבתי להיות בחברת הנוער הצעיר והדינמי הזה, חיבר אותי ביתר שאת לנכד האהוב שלי ועורר בי הרבה זיכרונות מסיפור חיי.

ארד: לדעתי, התכנית הזו מאוד מעניינת וגם חשובה. אני וסבתא שלי מבלים זמן איכות ביחד, כך אני יכול ללמוד הרבה מאוד על העבר של משפחתי ועל סבתא שלי וגם בשבילה זאת הזדמנות ללמוד המון עליי.