סיפור העשור של חנה דביר
שמי חנה, סיפורי עוסק בעשור המשמעותי בחיי. כאשר סיימתי את הסמינר הלכתי לעבוד במושב עולים ׳ניר עקיבא׳ כמו כל בני המושבים שהלכו להדריך במושבי עולים. הייתי שנתיים במושב, היו שמה עולים חדשים מכל מיני ארצות ונפגשתי עם תרבויות מאוד שונות ומאוד נהניתי. אחרי זה התחתנתי וירדתי לאילת. לא הייתה לי עבודה בתור גננת, אז המפקחת העבירה אותי להיות מורה בכיתה א'.
באילת נולדו לי שלושה ילדים, והיו לנו חיי חברה מאוד יפים מכוון שהינו רחוקים מהבית ומההורים, אז קשרי החברויות היו מאוד חזקים. היינו חוגגים את החגים ביחד כשלא הינו נוסעים הביתה להורים.
עשיתי הסבה להוראה, עבדתי בהוראה 11 שנים באילת, ואלה היו שנים מאוד מעניינות, כי עיריית אילת דאגה להביא למורים השתלמויות וחידושים ובתי הספר היו מאוד טובים. האוכלוסיה באילת הייתה מאוד מגוונת, היו שם עולים חדשים וישראלים ויש לי עד היום חברים מהתקופה שם.
זמן מלחמת ששת הימים (1967) היה הזמן הכי משמעותי מבחינתי, כי היה חשש שינתקו את אילת, המתח היה גבוה. חלק מהתושבים עזבו את אילת לצפון, ראש העיר, שהיה אז יוסקה לוי, הודיע שכל מורה וגננת שתעזוב את העיר לא תוכל לחזור לאילת. נשארתי כל התקופה ואחרי המלחמה נסענו לטייל בכל סיני. אחר כך החיים חזרו למסלולם.
למצגת קבוצתית של פעילות התכנית:
הזוית האישית
סבתא: הרעיון של המפגש היה נחמד מאוד. היה נחמד לבלות עם נעמי, לחזק את הקשר שלנו ולפגוש עוד סבים וסבתות, להכיר את לילך הנהדרת ולחזור לבית הספר שלי.
נעמי: מאוד נהניתי במפגשים, היה לי מעניין לשמוע על הסיפורים של סבתא שלי וזה נתן לי עוד זמן להיפגש עם סבתא ולהיות איתה יותר.
מילון
יוסף (יוסקה) לוי(1926 - אוקטובר 1985), ראש העיר השני של אילת. בשנת 1959 נבחר לראשות עיריית אילת. לוי פיתח את העיר פיתוח מואץ והתמקד בתחומי התעשייה והתיירות. בתקופת כהונתו הוקם נמל אילת, נבנתה המרינה (הלגונה), נסלל כביש הערבה, נוסד בית החולים יוספטל, ונחתם הסכם ערים תאומות עם העיר לוס אנג'לס. למעשה, העיר התהוותה בתקופת כהונתו. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”בזמן מלחמת ששת הימים היה חשש שינתקו את אילת, המתח היה גבוה“