מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קליטת משפחת מבקשי מקלט מאריתראה

סבתא יונינה ועומר בבית החינוך "מרחבים".
סבתא יונינה והנכדים.
סבתי פעילה חברתית

שמי יונינה דור, סיפורי עוסק במבקשי המקלט בישראל. התפרסמה בישראל התופעה של חדירת אנשים מאריתראה, סודן, אתיופיה ומדינות אפריקאיות אחרות שנרדפו בארצותיהם והיו צפויים שם למוות. הם ביקשו מקלט בישראל, אך המדינה לא רצתה בהם והוציאה אותם מחוץ לחוק. אולם הם הצליחו להסתנן למרחבי המדינה, הגיעו בעיקר לדרום תל אביב, וחיו שם במצוקה ובמחסור.

קראתי על כך בעיתונים וליבי נחמץ. קראתי שיש אנשים בעיר ובקיבוצים שהתנדבו לאמץ יחידים ומשפחות מבין מבקשי המקלט. פניתי למזכירות יגור בהצעה שניתן בית למשפחות חד-הוריות כאלה. באסיפת החברים של יגור היה ויכוח גדול בין החברים שתמכו ברעיון ובין אלה שהתנגדו. אחרי שתי אסיפות הייתה הצבעה. ארבעים אחוז מהחברים התנגדו. שישים אחוזים מהחברים תמכו.

הגיעו ליגור שתי משפחות חד-הוריות מאריתראה. שני חברים ואני התנדבנו ללוות את קליטתן ביגור. משפחות התנדבו לאמץ אותן, חברים תרמו רהיטים, כלים, בגדים, מגבות, מצעים, צעצועים ועוד לטובת המשפחות האלה. הוקצו להם דירות רעועות וסודרו שם חשמל, טלוויזיות ושיפוצים בסיסיים, ושתי המשפחות השתקעו בדירותיהן. האימהות נקלטו בעבודה לפרנסתן, והילדים נקלטו בבתי הילדים. לילדים היה קל יותר, הם כבר ידעו עברית והתקשורת ביניהם לבין הילדים המקומיים זרמה בהתעניינות הדדית ובחיבה.

אני התמקדתי במשפחה של וו. שני הבנים, נ. ומ. בני שבע ושש נקלטו בגנים שונים. וו. ברחה מאתיופיה לישראל ברגל דרך סודן. בסיני הלכה ברגל שלושה חודשים וחצי בתנאי רעב וצמא. היא זחלה מתחת לגדר וכך נכנסה לישראל. היא עברה בין תל אביב, נתניה ואשקלון. התחתנה, ילדה את שני הבנים, וברחה מבעלה למעון נשים מוכות כי הוא התעלל בה. אחרי מעברים נוספים הגיעה ליגור.

כבר שנה וחצי שאני מלווה אותה בכל מה שנחוץ: בעבודה, בגני הילדים, בהשגת ביטוח וקופות חולים, בסידור תורים, בסידור הסעות, בארגון שיעורי קריאה וכתיבה בעברית, ובהסדרים רשמיים עם המוסדות בקיבוץ ובמדינה. לפני פחות משנה התברר לוו. שהיא בהריון. היא ואנחנו נדהמנו. היא עדיין לא הייתה חברת קופת חולים והיה קשה מאוד לארגן לה טיפול רפואי הנדרש לאישה בהיריון. ארגון "רופאים לזכויות אדם" סייע לה מאוד והיא ילדה תינוקת בבית החולים כרמל שבחיפה. גידול התינוקת בתנאים העלובים שלה היה משימה קשה. חברות רבות נחלצו לעזור לה בכל התחומים. כעבור ארבעה חודשים נקלטה התינוקת בבית התינוקות והאימא חזרה לעבודה. בשבוע הבא נחגוג לקטנה יום הולדת שנה. החגיגה תהייה בבית הילדים. יגיעו אורחים אריתראים מתל אביב וכמובן המקורבים מיגור.

וו. סובלת מעוני. שכר העבודה שלה נמוך (29.2 ₪ לשעה) ויש לה המון הוצאות. חברים בקיבוץ עוזרים לה מאוד: הנהגים מסיעים אותה לקופ"ח בחינם, י. קנה לילדים אופניים ומלמד אותם לרכב, א. עזר לה כספית לקנות קלנועית, והקיבוץ מוותר לה על תשלומים שונים כגון שכר דירה, מיסים ועוד. וו. מסורה מאוד לעבודתה בגן הילדים ואיננה מוכנה לוותר על אף שעת עבודה כי דרוש לה השכר. יש לה ערכים נעלים משלה. לדוגמא היא מתקשה מאוד לבקש עזרה גם כשזה נחוץ ביותר. עד כה אני ביקשתי כל הזמן בשבילה: נהגים להסעה לקופת חולים, קליטת הבנים אחר הצהריים כאשר היא נוסעת עם אחד הילדים לקופת חולים, כאשר היא בשיעור עברית או בפגישה עם עובדת סוציאלית. אולם עכשיו אני מעודדת אותה לדאוג בעצמה לענייניה. קבוצת החברים שעוזרת הרבה לוו. בענייני היום יום שלה הצטמצמה לאחרונה, ויש רגעים שקשה לי להתמסר לענייני המשפחה הקטנה של וו. אולם חברים אחדים שמרגישים חובה מוסרית לעזור לוו. מכבדים את צרכיה ואת בקשותיה, ומשתדלים לתמוך בה ובילדים.

עדיין ארוכה הדרך שעל המשפחה הקטנה לעבור כדי להשתלב בחברה הישראלית. כמו כן, בינתיים יגור אישרה את הישארותם בקיבוץ רק לשנה נוספת. ומה יהיה איתם בהמשך?

אני מקווה שהם יוכלו להישאר אצלינו, להשתלב ולהתקדם בכל התחומים. אולם מעמדם במדינה בעייתי. הם סובלים מחוסר שיוויון, מחוסר זכויות, מעוני, ומבדידות בחברה זרה שאינם שייכים אליה. אך דווקא בגלל הקשיים האלה אני רוצה לעזור להם. במשך הזמן נקשרתי אליהם והם אלי. הם רואים בי סבתא שלהם. התאהבתי בילדים, והקשר עם המשפחה תורם לי המון.

למצגת קבוצתית של פעילות התכנית:

הזוית האישית

סבתא: המפגש האישי עם עומר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי היה חוויה מהנה וחשובה עבורי. השאלות שהוצגו לנו היו מגרות לשיחת נפש, וסיפרנו זו לזו על העולמות שלנו בהעמקה ובגילוי לב. היה לי קשה בבית התפוצות. מפגש הפתיחה היה מצוין והשיח עם עומר היה לי לעונג רב.

עומר: היה לי מהנה לעבוד עם סבתא שלי וללמוד כל מיני סיפורים וחוויות מהחיים שלה, נהניתי מהמפגשים, מהלמידה השיתופית וזמן הגיבוש בינינו. נהניתי בעיקר מלספר אחת לשנייה חוויות מהחיים האישיים.

מילון

מבקשי מקלט
אפריקאים שברחו מארצם עקב סכנת מוות ומבקשים מקלט בארץ זרה.

חובה מוסרית
הרגשה שצריך לתרום, לעזור, לתת, גם אם זה לא לטובתי.

רעועות
עלובות, שבורות, עומדות ליפול.

עובדת סוציאלית
תפקיד של עובדת ציבור כגון משרד הרווחה לייעץ לנתמך.

ציטוטים

”במשך הזמן נקשרתי אליהם והם אלי. הם רואים בי סבתא שלהם“

”הם ביקשו מקלט בישראל, אך המדינה לא רצתה בהם והוציאה אותם מחוץ לחוק“

הקשר הרב דורי