מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל יונסי, נולדתי וגדלתי באיראן והייתי הבכורה מתוך שלושה ילדים. כשהייתי בת שתיים עשרה אבי נפטר כתוצאה מדלקת כיס המרה. כבר בגיל שש עשרה וחצי התחתנתי עם סבא (באיראן היה נהוג להתחתן בגיל מאוד צעיר).

עם הזמן נולדו לי שני ילדים קטנים. החיים באיראן בשלב הזה היו קלים ופשוטים: סבא שלך עבד כאח אחראי מחלקה בבית חולים ואני נשארתי בבית לגדל את הילדים כפי שהיה נהוג אז. האווירה ברחוב הייתה שמחה, החיים היו שמחים ופשוטים והמשפחה המורחבת שלי גרה בסמיכות אלי והיינו נפגשים וחוגגים יחד את החגים. אנחנו והמוסלמים חיינו זה לצד זה והיו בינינו יחסי שכנות וחברות טובים.

בשנת 1979 התחלף השלטון באיראן ולשלטון עלה חומייני שהחליט להזיק ליהודים ולפגוע בהם, לכן נאלצנו להתארגן מהר על מנת להספיק לעלות לישראל. עליתי בגיל עשרים ושתיים כאשר אני עם שני ילדים קטנים, ילדה בבטני (אימאשל דניאל), סבא שלך והמשפחות שלנו.

טסנו תחילה לטורקיה כיוון שלא רצינו שידעו שאנחנו בורחים לישראל. מטורקיה טסנו לישראל. כשהגענו לישראל החליטה הסוכנות היהודית שנגור בנהריה. החיים בשלב הזה לא היו קלים כיוון שהיה לנו קושי להשתלב בארץ. לא ידענו את השפה והיו לי כבר שלושה ילדים קטנים. כדי לעבוד כאח כמו באיראן, סבא שלך היה צריך לעבור השתלמות בירושלים כדי להיות מוסמך בישראל. בגלל המרחק החלטנו לוותר וסבא שלך החל לעבוד בתור פועל במפעל בשטראוס. כדי לעזור בפרנסת הבית נאלצתי לצאת לעבוד בניקיון.

אט אט התחלנו ללמוד את השפה, נולד לנו בן נוסף, ילדינו החלו ללמוד בבתי הספר בנהריה והתחלנו לאהוב את הטבע בצפון הארץ, ואת החיים בארץ החדשה. אמנם עבדנו בעבודות קשות אך לנגד עינינו עמדה מטרה – ילדינו ילמדו וירכשו השכלה גבוהה, וכך אכן היה.

היום אני נהנית משלושה ילדים מוצלחים ושבעה נכדים חמודים.

הזוית האישית

דניאל: הכרתי יותר את סבתי ולמדתי מה עברו שני משפחתי בעבר.