מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה לישראל

שמי מלכה, נולדתי בשנת 1942 בכורדיסטן (כורדיסטאן היא חבל ארץ הררי במערב אסיה, המכיל חלקים גדולים מהרי הזגרוס והרי הטאורוס, צפונית וצפון-מזרחית למסופוטמיה. משמעות השם "ארץ הכורדים"). כשנולדתי קראו לי על שם סבתי חתון (חתון פירושו בפרסית- מלכה). בארץ אנשים לא הבינו את השם וקראו לי חתול. בתור ילדה נפגעתי מאוד והחלטתי בגיל שמונה עשרה לשנות את שמי  למלכה..

כשהייתי בת חודש ברחתי עם משפחתי מכורדיסטן לפרס מכיוון שהתרחשה שם מלחמה. חיינו בפרס עד גיל שבע, ואז הוכרזה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כשהוריי שמעו זאת, הם רצו לעלות לארץ. באותו יום שהיו אמורים להעלות לישראל התגלה כי סבתי חלתה במחלה הנקראת אדמת ולא הסכימו להכניסה למטוס אלא השאירו אותה בבית החולים שבפרס. סבתא מספרת: "אני זוכרת שבאותו יום אבי לחש לי באוזן: 'תעמדי בלילה ליד הגדר של בית החולים', ובלילה חיכיתי שם עד שבא להעביר אותי מהגדר מבלי שאף אחד ראה ועלינו בבוקר לישראל..

ההתיישבות בארץ

בהגיענו לארץ העבירו אותנו לשער עלייה (לגור באוהלים), היינו באוהל עם עוד ארבע משפחות. הכל היה מאוד צפוף, לאחר כמה חודשים באוהלים עברנו לגור במעברת "מקור חיים" בירושלים. לאחר שנה במעברה אבי ממש רצה לעבור לגור במושב. עברנו למושב שרשרת (קראו למושב זה שרשרת כיוון שהיו שם ארבעה מושבים אחד ליד השני). אני זוכרת איך הייתי עוזרת לאבי לנקות ולחלוב את הפרות במושב.

לימודים

כשהייתי בת שמונה אחד ממנהלי בתי הספר בעיר הציע לי לבוא ללמוד בבית ספרו, ואני, לא ממש רציתי ללכת. לא הכרתי את השפה ועדיין לא ידעתי לספור ולכתוב. כשהייתי אמורה להחזיר תשובה למנהל אבי אמר לי להגיד לו שאני לא רוצה ללמוד שם, כדי שאוכל להמשיך ולעזור לו במושב. באותו יום שהמנהל הגיע אמרתי לו שאני לא רוצה ללמוד אצלו והמשכתי לעזור עם אבי ואחיי במושב. כשהייתי בת שש עשרה הלכתי לשיעור ערב (שיעורי ערב זה היה שמתנדבים ומורים היו באים ללמד ילדים שלא למדו). כשהגעתי לגיל שמונה עשרה למדתי ליטוש יהלומים כיוון שלא ממש למדתי כשהייתי קטנה, ויהלומים היה מקצוע שלא היה צריך השכלה בשבילו.

נישואים ומשפחה

בגיל עשרים ושמונה התחתנתי עם יוסף, נולדו לנו שלושה ילדים. קרני הבכור נולד בשנת 1972, מני (אבי) נולד בשנת 1973, טל הבן הקטן נולד בשנת 1980. כשעבדתי ביהלומים לא יכולתי להיות עם ילדי בצהרים אז החלטתי לעבור לעבוד בויצ"ו כאם בית (אם בית הייתה מנהלת את הקניות של ויצו את הניקיון).

הזוית האישית

עפרי: שמחתי מאוד לעשות את התיעוד, למדתי המון על הסיפור של סבתי והיה מרתק לשמוע. אני רוצה להודות לסבתי מלכה שפינתה מזמנה כדי לספר לי את סיפורה.