מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר מלכה. בשנת 1955 ההורים שלי ז"ל, שלום בן אסתר וזוהרה בת סוליקה וארבעת ילדיהם, החליטו לעלות לארץ ישראל ממרוקו. אני הילדה השלישית, בת אחרי שני בנים, דוד ומוטי וילדה רביעית בת חצי שנה ושמה אביבה.

הגיעו שליחים מהסוכנות היהודית שאירגנו עבורנו את העלייה. הועברנו למרסיי שבצרפת למחנה ששם היינו מספר חודשים. כמה פעמים הגענו לנמל על מנת לעלות לאונייה והחזירו אותנו למחנה כי שליחי העלייה מהארץ קיבלו מידע על סכנה בים מפני רוחות או מפני חסימת ההפלגות לארץ על ידי האנגלים.

לבסוף בלילה אחד הודיעו להוריי שמתארגנים להפלגה לישראל. אבי היה אחראי על הבנים ואמי הייתה אחראית על בנות המשפחה. אמי לקחה סדין, שמה אותי על גבה ואת אחותי היונקת שמה על בית החזה וכך הפלגנו באונייה רעועה בשם "ארצה". כל העולים צויידו במצופים במקרה של סכנה לחדירת מים לאונייה, כך יוכלו לצוף על פני הים. אכן, זו היתה הפלגה מאוד מפחידה, כי האונייה הייתה מאוד ישנה ורעועה ומדי פעם הכריזו על סכנת כניסת מים וכולם היו צריכים לעלות לסיפון האונייה. סוף סוף הגענו לנמל חיפה. אבי ואמי נישקו את אדמת ארץ ישראל, ברכו "שהחיינו" ונשבעו לא לעזוב את הארץ.

זה היה בערב שבת, הועמסנו על משאית שהסיעה אותנו לעיירת פיתוח בדרום הארץ – אופקים. סבתי שעלתה לארץ לפנינו וגרה בחיפה, שמעה על עלייתנו לארץ והתגנבה למשאית של עולים שהסיעה לדרום, אך זו משאית שהגיעה למושב גילת, מרחק לא קטן מאופקים, ואת כל הדרך היא עשתה ברגל במשך כל הלילה. כאשר הגיעה בבוקר לאופקים, ראתה שנתנו לנו פחון ללא חלונות. סבתי חיפשה ובדקה אם יש פחון יותר טוב וביוזמתה עברנו אליו.

בגלל שהיה שבת, לא הבערנו אש וסבתי לקחה קומקום שהוריי הביאו איתם ועברה מפחון לפחון וביקשה מעט מים חמים להכנת תה על מנת לאכול ולהרטיב את הלחם שניתן לנו, אך העולים שהגיעו לפנינו סרבו כיוון ששמרו למשפחותיהם את המים החמים. כך עברה מפחון לפחון עד שהגיעה לפחון ששם גרו קרובי משפחותינו שהכירו אותה וחלקו איתה את מעט המים החמים שהיו להם וכך הכינה לנו תה. זו הייתה הארוחה שלנו בשבת, לחם עם ריבה וכוס תה.

בסביבת הפחונים הסתובבו עכברים רבים ואבי ז"ל פחד שנינשך על ידי העכברים, לכן שכר מאחד העולים שהיו לו חתולים ללילה כדי שיבריחו את העכברים. כך היינו בפחונים במעברה באופקים מספר חודשים עד שסיימו לבנות את השיכונים הראשונים באופקים. קיבלנו דירה עם שני חדרי שינה, מקלחון, מטבחון ושירותים מחוץ לדירה שנקראה "בול פגיעה". סבא קיבל עבודה בקרן הקיימת לישראל בנטיעת עצים ואמי הייתה עקרת בית.

למרות המצב הכלכלי הקשה השמחה שב"ה אנחנו בארץ ישראל הייתה גדולה.

הזוית האישית

טליה הנכדה: הייתה לי הזדמנות ללמוד על עלייתה של סבתי באופן יותר מפורט. אני לוקחת את הציטוט של סבתי לחיים שלי, שבסופו של דבר אני אחראית על מעשיי. יהי רצון שתמיד אלך בדרך הטובה. תודה לסבתא אסתר.