מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של סבא מוריס

סבא, סבתא ואני
סבא, סבתא בצעירותם
סבא וסבתא מוריס ודפנה ג'ייסון

 הכל התחיל ב…
אני נולדתי בעיר לונדון באנגליה. אבא שלי נולד בפולין. הוא הצליח לברוח מהגרמנים והתגייס לצבא הבריטי. כל המשפחה שלו נספתה במחנות הריכוז. אמא שלי נולדה באנגליה, אבל בגיל שש יחד עם הוריה ואחיה (שני בנים ועוד בת) נסעו לבלגיה.
כשהגרמנים פלשו לבלגיה, ההורים (סבא וסבתה שלי) הצליחו להוציא את אמא שלי חזרה לאנגליה, בזכות הדרכון האנגלי שהיה לה ואמרו ש הם יבואו בהזדמנות הראשונה. זה לא קרה משום שההורים ניספו באושוויץ.
כשאני נולדתי באוגוסט 1944 המלחמה עדיין לא הסתיימה, ולא היה ברור מי מבני המשפחה שרד.
 
אבא ידע שאבא שלו נפטר לאחר שנזרק מהרכבת וספג מכות. השם שלי maurice (משה) על שמו הסבא שלי. אבא היה חייט במקצועו. ההורים לא היו דתיים, אבל גדלנו בבית מאוד מסורתי. הדלקנו נרות בשבת ,ובחגים הלכנו לבית כנסת. אחרי שעות בית ספר הייתי צריך ללכת "לחיידר" כדי ללמוד איך להתפלל וגם ללמוד לקראת בר המצוה.
 
אבא ואמא היו מאד ציוניים. לא התיישבו בישראל אבל תמיד עזרו לגיייס תרומות לישראל. ההורים דיברו הרבה ביידיש בבית, במיוחד כשלא רצו שאני ואחותי נבין על מה הם מדברים, אבל בסופו של דבר גם אנחנו למדנו את השפה. אבא תמיד קרא את העתון "יידישר ציתונג" והיה מספר בגאווה מה היהודים עושים בארץ ישראל.  
 
עלינו לארץ בתאריך 1.08.1972.ההחלטה התקבלה לאחר שנים של התלבטויות, אבל כשהוחלט הדבר, כל התהליך עבר בקלות.זה התחיל  בשנת 1962 כאשר הצטרפתי לקבוצת "שנת שירות ". היינו עשרים בנים ובנות שבאו מכול מיני מקומות באנגליה ונפגשנו פעמיים בשבוע בסוכנות היהודית. התוכנית הייתה  להישאר שנה בקיבוץ. היום היה מחולק לשני חלקים – בחלק הראשון למדנו עברית באולפן, ובחלק השני עבדנו בקיבוץ.
 
מכיוון שרובנו גדלנו בעיר לא ידענו מהי עבודה פיזית וכדי להכין אותנו לחיים בקיבוץ שלחו אותנו לחווה באנגליה, שם פגשנו את כל הקבוצה. ינואר 1963 היה החורף הכי קשה שהיה באנגליה ב 200 השנים האחרונות, לכן לא יכולנו לעבוד בחוץ בחקלאות, בגלל מזג אויר הקשה (כמובן שזה לא ממש עזר כדי להכין אותנו לחיים בישראל).
 
הגענו לקיבוץ הסוללים ב- פברואר 1963, אשר נמצא בין נצרת לחיפה, היום זה נקרא צומת המוביל. בחורף, אני עבדתי עם עדר כבשים, רועה צאן. הוצאנו את הכבשים למרעה ביום ובערב היינו חולבים את הכבשים. בקיץ לא היתה הרבה עבודה בדיר, אז עבדתי על טרקטור.
 
כל כך נהניתי בקיבוץ שנשארתי שנתיים במקום שנה. כשחזרתי ללונדון היה לי מאוד קשה להתרגל. עבדתי בכול מיני עבודות. כשפרצה מלחמה בשנת 1967 בארץ, מיד התנדבתי לחזור ולעזור בקיבוץ. ב-1968 אני התגייסתי לצה"ל, הייתי בחיל הנחל ואחר כך בצנחנים. אחרי השירות בשנת 1970 חזרתי לאנגליה ולמדתי תיכנות מחשבים ובמהלך הלימודים פגשתי את דפנה.
סבא וסבתא, מוריס ודפנה ג'ייסון בצעירותם
 תמונה 1תמונה 2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו התחתנו במרץ 1972 והחלטנו לעלות לארץ. נפגשנו עם הסוכנות היהודית בלונדון וקיבלנו תאריך, בסוף יולי , לעלות לישראל  עם האונייה "דן". הפלגנו מהנמל מרסיי בצרפת עם עצירה בנפולי שבאיטליה. ההפלגה נמשכה 5 ימים עד שהגענו לנמל חיפה. בתאריך 08.1972 .01 הגענו לחיפה ושם פגש אותנו מישהו מהסוכנות היהודית, לקחו אותנו למעון עולים ברמת יוסף בבת-ים. נשארנו שם 5 חודשים, עד שקנינו בית ברעננה.
בשבוע הראשון היינו מאד עסוקים בריצות לכל המשרדים לסדר את הרישיונות נהיגה, קופת חולים, צבא וכו'. בשבוע השני שנינו מצאנו עבודה בתל אביב, אני עבדתי בחברת מחשבים בתל אביב ודפנה עבדה בבנק בתל אביב.
 
בספטמבר 1973, נולדה לנו בתנו הראשונה יעל ושלושה שבועות אחרי זה פרצה מלחמת יום כיפור. אני כמובן גוייסתי וחמישה חודשים דפנה הייתה לבד, היה לה קשה מאוד לטפל ביעל לבד. זאת הייתה תקופה קשה מאוד.
בינואר 1975 נולד לנו הבן דורון וביוני 1982 נולדה לנו הבת מיכל  ושוב גוייסתי, הפעם זו הייתה מלחמת לבנון הראשונה.
היום כל הילדים שלנו נשואים ויש לנו  שמונה נכדים, ואנחנו גרים באותו בית שקנינו בשנת  1973. 
 
 
       aliyah
my mother kathryn was born in the czech republic and my father albert was born in england. in 1939 my mother's family could see the immanent destruction of their country so at the age of 15 together with her sister was sent to israel. the rest of the family was due to join them at a later date. it was not to be they never made it in time and the girls never saw the family again.kathryn lived in israel for eight years and learned hebrew and arabic. she worked in various restaurants later she worked in the "naafi" army canteen. there she met my father who was serving in the raf. they married and went to live in england her sister married a young man she met on the boat sailing to israel and they settled in hadera.i was born in 1947 in a little village in essex. in 1960 my mother took me to see my aunt, uncle and cousins in israel. i spent two months there and was very sorry to leave.  it left an impression on me and felt one day that i would be back.life went on in england. i left school in the late 60s and enjoyed life visiting museums and theatres. i did a secretarial course and worked in various banks in the city of london and eventually there sharing a flat with fris.i joined habonim and hanoar hatzioni there i learned about kibbutz and the history and even learned the hatikva, that made me proud and made many fris quite a few are living here so we see each other regularly forty years on.in 1967 the six day war broke out a lot of us from the youth movements came to israel as volunteers. our group came and stayed  at  kibbutz tel itshak near natanya. we stayed on the kibbutz for  six months. coming from london it was not an easy  adjustment working on the kibbutz, laundry etc.we had a good time traveling around the country and making new fris returning back to england after six months and back to work i joined ypz where i met my future husband we had the same interest to return to israel someday. six months later we went to the jewish agency and started arrangements for our aliyah filling two large trunks with clothes bedding and household goods and set sail for haifa.we stayed in a maon olim in bat yam during which time we found work straightaway. i worked in a bank in tel aviv and my husband maurice  found work in computer communications also in a company in tel aviv.after eight months we moved to a little house in rananna where we have been living ever since. one year later our first daughter was born during the yom kippur war. it was a hard time for me being alone with a new born baby and my husband called to the army on yom kippur and being away for nearly four months. thankfully we made many fris who were in the same position and we got though these hard times. two more children followed a boy and another little girl.after a break of three years looking after the children i found a job in the mercaz klita, rananna in the gan yeladim looking after the children while the parents were studying hebrew in the ulpan. i worked there for nineteen years and enjoyed working with the children from all over the world and their families many of which i still see from time to time today.in the meantime our house grew bigger together with the children they are well and truly sabras each serving in the idf and they are settled with children of their own.up to this date we have eight beautiful grandchildren, cannot get much better than that.we are now retired, sping our time traveling, doing voluntary work going on trips around the country and generally being in the company of our family and fris.we were lucky to experience an easy aliyah. it is not an easy country to live in with all the problems
we face but we would not live anywhere else.
 
העשרה
פלמ"ח: "הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית בדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948.  הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

פלמ"ח
הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית בדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948. הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה".

ציטוטים

”סבא וסבתא ריגשו אותי במיוחד בדבקות במטרה והגשמת החלום לעלות לארץ ישראל ולהקים משפחה. “

הקשר הרב דורי