מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד סלומקה, משפחתי ואני עלינו לארץ מאירופה מיד עם קום המדינה לאחר השואה במלחמת העולם השנייה, עלינו יחד עם המשפחה המורחבת שכללה דודים דודות בני דודים וסבא וסבתא. התיישבנו בעיר לוד שרוב תושביה הערבים ברחו ממנה במלחמת השחרור לפני הקמת המדינה.

המגורים בלוד

התגוררנו כולנו יחד בבית ערבי נטוש כאשר כל משפחה קיבלה חדר, השירותים היו בור בחצר ומשותפים לכולם כמו גם המקלחת. ברז הרחצה והכיור היו גם בחצר במקום פתוח. הייתה לנו גינה גדולה בחוץ עם הרבה עצי פרי של לימונים, תפוזים, שסק, תותים, אשכוליות וגם לולים עם תרנגולות שגידלנו כדאי שיהיה לנו בשר וביצים. בחצר גידלנו גם שתי עזים שחלבנו אותם ושתינו את החלב. כמובן שלא היה מיזוג אויר ובחורף היה קר ובקיץ היה חם.

אנחנו הילדים מאוד נהנינו, שיחקנו עם חברים בחצר טיפסנו על העצים והתרוצצנו ברחובות שהיו רק חול ואבנים אבל היה כיף גדול. רק סבא וסבתא שלי היו דתיים חרדים מאוד ולמרות זאת חיינו יחד בשמחה ובאהבה.

החיים של כולם לא היו קלים. אבא ואימא והדודים עבדו מאוד קשה אבל לנו הילדים לא היה חסר כלום, ורק כשהייתי בן 14 עברנו לדירה משלנו.

הזוית האישית

סבא דוד: אלון, הנכד האהוב שלי תמיד גורם לי הנאה כשאני מדבר איתו, כשאני רואה אותו והכי הכי כאשר אני מחבק אותו. מאוד נהניתי לשתף את אלון בחוויות ילדותי.

אלון: מאוד נהניתי לכתוב ולשמוע את סבי שאני ממש אוהב והיה לי ממש כיף.