מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מיכאל ונדר חייל בודד בנח"ל גדוד 932

מיכאל ונדר מספר על עלייתו לארץ ישראל
מיכאל ונדר בין עצים אופייניים לאוקראינה
אני וארץ ישראל

בשנת 1993 למדתי בשנה השנייה באוניברסיטה בקייב. אימא שלי כשבאה לבקר אותי מעיר מגוריה במערב אוקראינה, הביאה לי מודעה שראתה בבית הכנסת בעיר מגוריה. במודעה היה כתוב על יהודים צעירים שרצו לעלות לארץ ישראל. מכיוון שמשנות ילדותי המוקדמות ובעצם תמיד הרגשתי זר וחוויתי על בשרי אנטישמיות, החלטתי לעשות מהלך ולעלות לארץ ישראל כדי לחיות במדינת היהודים. בגלל שהינו בני 18 והיינו חייבים להתגייס לצבא האוקראיני לא יכולנו  לצאת מהמדינה. אז יצאנו בתור קבוצת תיירים וכשהגענו לארץ ישראל ביקשנו לקבל אזרחות מכיוון שהינו קבוצה של 24 יהודים  צעירים. כך התחיל סיפור ההיכרות שלי עם ארץ ישראל.

בישראל הלכנו לגור בכפר הנוער ניצנה שנמצא בדרום הרחוק באמצע המדבר. היינו גרים בקרוונים שבחוץ. היה חום של 40 מעלות. למזלנו היו שם מזגנים ולכן הדבר הכי קשה היה ללכת לכיתה או לחדר האוכל בחום המדברי. גרתי בניצנה 8 חודשים שבזמן הזה למדנו עברית באולפן והכרנו את החגים, תרבות והיסטוריה של ארץ ישראל. נסענו לטייל כדי להכיר את המדינה. אח"כ הלכתי ללמוד במכינה לעולים חדשים באוניברסיטה העברית בירושלים. בסוף המכינה היו בפני שתי ברירות או להמשיך את הלימודים באוניברסיטה או להתגייס לצבא. בחרתי להתגייס לצבא בתור חייל קרבי וכך שירתתי את כל השירות הצבאי בחטיבת הנח"ל בגדוד 932 בתור חייל בודד.

במהלך השירות ההורים שלי החליטו להצטרף ולחיות איתי בארץ ישראל. אחר כך גם אחותי הגדולה, סבים וסבתות, דודים ודודות עלו. כך שהייתי החלוץ הראשון של המשפחה בארץ ישראל. אחרי הצבא התקבלתי לאוניברסיטת תל אביב, שם הכרתי את אשתי לעתיד שאיתה הקמנו בית בישראל ונולדו לנו שני ילדים מקסימים דניאל ונויה.

 

%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%94
העשרה:

ניצנה (נִצָּנָה) הוא כפר ובו קהילה חינוכית-התיישבותית. הכפר נמצא כ-70 קילומטרים דרומית-מערבית לבאר שבע, סמוך לגבול בין ישראל למצרים. ניצנה צמודה לתל ניצנה, ולבסיס הטורקי לשעבר עוג'ה אל חפיר הסמוכים לגבולם הדרומי של חולות חלוצה. באזור שוכנים היישובים ניצני סיני (קדש ברנע), כמהין, עזוז ובאר מילכה. בכתף ניצנה נמצא גם מעבר גבול עם מצרים למטרות מסחר, מתחם בסיסים צבאיים, בית סוהר קציעות, בית סוהר סהרונים ומתקן חולות.

הכפר נוסד בשנת 1986 על ידי לובה אליאב, ששימש גם ראש הכפר כעשרים שנה, ובסיוע המחלקה לעליית הנוער של הסוכנות היהודית בהנהגת אורי גורדון ואלי עמיר. מנהלו הנוכחי הוא דויד פלמ"ח. בשנת 2012 הוסב שם המקום לניצנה – קהילייה חינוכית התיישבותית על שם אריה לובה אליאב.

בניצנה ישנם אולפני עברית הכוללים תכניות לעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר שעלו לארץ לפני משפחותיהם. במהלך האולפן הם לומדים עברית וכן על התרבות במדינה, גאוגרפיה של ארץ ישראל והיסטוריה.

תשע"ז , 2017

הזוית האישית

מיכאל ונדר: אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ליוותה אותי קבוצת התלמידים: עידו שושני, עומר שקד, נויה ונדר, דניאל ונדר. הם הקשיבו ושמעו את סיפורי והעלו ותעדו את סיפורי.

מילון

אנטישמיות
אַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים.

ציטוטים

”תמיד הרגשתי זר באוקראינה וחוויתי על בשרי אנטישמיות“

הקשר הרב דורי