מאגר סיפורי מורשת

אני מיה מודניק נולדתי באוקראינה בויניצה ב- 2 לפברואר 1949. עליתי לישראל בשנת 1998.

נישאתי לאלכסנדר בהיותי בת 22 ולא היו לנו ילדים, למדתי רפואה אך לבסוף עסקתי כגננת בגן ילדים בגילאי 3, אני מאוד אוהבת ילדים. אני דוברת שלוש שפות אוקראינית, יידיש ועברית.

באוקראינה היו לי קשיים כיהודייה, בין נוצרים הרגשתי זרה ולא היה לי טוב. סיבת עלייתי לארץ היא תחושת הזרות שהרגשתי. בנוסף אחותי מתגוררת בארץ ישראל וזה עודד אותי להצטרף אליה. יש לי קרוב משפחה והוא בצבא. בשנת 1998 בהיותי בת 50 קיבלנו החלטה משותפת לבצע עליה אני ובן זוגי, התרגשנו מאוד, במשך הטיסה חלה הרעה במצבו הבריאותי והוא ניפטר…

התאקלמתי בקלות וללא קשיים בנצרת עילית ליד אחותי שתמכה בי. למדתי באולפן עברית, הכרתי חברות חדשות, יצרתי קשרים והרגשתי תחושת שייכות. בהמשך התחתנתי שוב עם ויקטור ועברתי לגור במגדל העמק ועבדתי עם קשישים. הרחבתי את מעגל החברים והידידים, אני שומרת על קשר לעיתים רחוקות עם קרובי משפחתי באוקראינה, בבאר-שבע ובניו-יורק .

היום אני בת 69 ואני מאוד שמחה שעליתי ארצה. הדמיון בין אוקראינה לישראל זה במאכלים בעיקר והשוני זה המנהגים והחגים. השתלבתי מאוד בחיים בארץ, אני מרגישה צעירה ולא מבוגרת, אני עדיין רוצה לדעת לדבר עברית בשטף…

הזוית האישית

ליאנה: את הסיפור הזה תעדתי, במסגרת פעילות של הקשר הרב-דורי שעשינו בכיתה ו' ואז לא פרסמנו אותו. מאוד נהנתי מהמפגשים ובעיקר מהמפגש האחרון שבו הביאו לנו ממתקים. עכשיו, בכיתה ז', אני שוב משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומיד נזכרתי בסיפורה המיוחד של מיה שנחרט בזכרוני ובליבי והפעם העלתי אותו.