מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של חנה דיין לבית מכלוביץ

חנה עם עמית ורונן
חנה בצעירותה
הכמיהה לארץ

סיפור העלייה של חנה דיין לבית מכלוביץ

נולדתי ברומניה בגטו ברשד שבטרנסניסטריה בספטמבר 1943.

אחרי המלחמה הציעה משפחתו הענפה של אבי, שעברה לגור בארצות הברית אחרי מלחמת העולם הראשונה, שנגיע לארצות הברית והם יסדרו לנו מגורים ולאבי עבודה. הורי סרבו. הם החליטו לעלות ארצה מתוך הכרה שמקומו של עם ישראל בארצו.  עברנו לעיר מדיאש כשהכוונה לעלות משם כמה שיותר מהר לארץ. גם משום הבריטים סירבו לספק סרטיפיקטים וגם משום שהממשלה הרומנית סירבה לאשר את היציאה עלה בידינו לצאת מרומניה רק בפברואר 1951.

עליתי באנייה טראנסילבניה. באנייה הייתה צפיפות גדולה מאוד. הנשים והילדים הקטנים שוכנו בחדרים בצפיפות והגברים שוכנו באולם גדול במיטות על קומות.

האנייה עגנה בעיר חיפה. הייתה זאת שעת לילה ואני זוכרת עד היום איך התרגשתי כשראיתי את האורות הנוצצים על הכרמל, היה זה מראה יפה ובלתי נשכח. בבוקר חיכו אנשים רבים על הרציף שבאו לקבל את פני העולים. בין האנשים היה גם דודי. הפרי הראשון שהוגש לנו היה תפוז. ברומניה זה היה פרי נדיר. מאז זהו אחד הפרות האהובים עליי.

התחנה הראשונה שלנו בארץ הייתה תחנת המעבר "שער-העלייה", ששימש מקום קליטה לכל העולים, משם הופנו לערים שונות בארץ. שהינו שם כשבועיים. גרנו מספר משפחות באולם אחד, כל משפחה התארגנה בפינה.

משם עברנו למעברה בעפולה. התחלתי את לימודי בכיתה ב'. תחילה גרנו באוהל. החורף באותה שנה היה קשה מאוד. הגשמים היו חזקים והאוהלים עפו. לאחר מספר חודשים של מגורים באוהל הועברנו לפחון. (מבנה מגורים שעשוי מפח). היתרונות של הפחון היו שהוא לא עף, הייתה דלת והרצפה הייתה מבוטנת. אך היו גם חסרונות: הפחון רתח בקיץ והיה קר מאוד בחורף כך שמאוד לא נעים היה להישען על קירותיו. עבודה לא הייתה בנמצא. אבי, כמו רבים אחרים עבד בסלילת כבישים. צריך היה לבנות את המדינה. בכל כיתה הייתה קופסת קרן-קיימת-לישראל ובו שלשל כל תלמיד  פרוטה ששימש לנטיעת יערות.

לאחר שנה בעפולה עברנו למעברה במחנה ישראל שליד שדה התעופה. התנאים במעברה זאת היו טובים יותר. המבנים היו עשויים מאבן והגג מאסבסט. השירותים היו בחוץ ושימשו מספר משפחות. מעברה זאת הייתה בזמנו מחנה צבא בריטי. גרנו שם שנתיים, מכאן עברנו למגורי קבע בלוד, שם גרתי עד לנישואיי ליוסי דיין. אהבתי את לוד, סיימתי שם את בית-הספר היסודי והתיכון. הייתי חברה בתנועת "הנוער העובד והלומד". נהניתי מאוד גם מהפעילות וגם מן החברה. התנועה חינכה אותנו לאהבת העם והארץ והקנתה ערכים חברתיים ומוסריים לאהוב ולעזור לזולת.

יש לנו מדינה נהדרת שיכולה לשמש מופת למדינות רבות בעולם בפיתוח, בחינוך, במדע ובקליטה, ויש להתגאות בה.

 

הזוית האישית

חנה דיין: היה מעניין מאוד לעבוד על הפרויקט עם רונן ועמית. הם שאלו אותי שאלות חכמות, גילו סקרנות רבה והשכילו לגרות אותי להכיר יותר לעומק את מכמני המחשב.

רונן חשפר: אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור של חנה למדתי דברים חדשים לדוגמה מה זה פחון. אני הכי נהניתי מהשיחות ואני חושב שאנחנו וחנה מאוד התחברנו.

עמית ברנד: אני מאוד נהניתי מהסיפור של חנה אני מאוד אהבתי את הסיפור ואת השיחות אני גם מאוד אהבתי את הספר שחנה הביאה לי ולרונן ואני חושב שאנחנו וחנה מאוד התחברנו.

מילון

האניה טרנסילבניה
טרנסילבניה (ברומנית: Transilvania) הייתה אוניית נוסעים רומנית, שהפליגה עם תיירים בים השחור, בים התיכון, בים סוף ובאוקיינוס ההודי. טרנסילבניה הובילה עולים חדשים שעלו לארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ובהמשך למדינת ישראל.

ציטוטים

”יש לנו מדינה נהדרת שיכולה לשמש מופת למדינות רבות בעולם“

הקשר הרב דורי