העלייה של המשפחה שלי
סבתא שלי מספרת:
אחרי מלחמת העולם השנייה אני ואחי רצינו לעלות לארץ ישראל אך הורי חשבו שזה רעיון רע ושאם לא קרה להם משהו רע עד עכשיו אין שום סיבה שיקרה עכשיו ולכן אין שום סיבה לעזוב את מרוקו (בזמן מלחמת העולם השנייה לא קרה משהו במרוקו חוץ מזה שהגרמנים לקחו את שמות היהודים).
אחרי תקופה מסוימת בה אני ואחי למרות רצוננו לעלות לארץ, נשארנו במרוקו, החל להיות בלגן עם הערבים ולכן אבי ואמי החליטו שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל.
כשעלינו לארץ ישראל הייתי בת 14.
העלייה התרחשה כך שאותי ואת אחי לקחו לספינת נערים ואת הורי לקחו לספינה אחרת אבל שתי הספינות הללו הפליגו באותו כיוון. לכן אף פעם לא דאגתי שלא אראה את ההורים שלי, כי ידעתי שהם נוסעים באותו כיוון שאני ואחי נוסעים.
לפני ההגעה לארץ ישראל הייתה הפסקה בעיר מרסיי שבצרפת, שם אני ואחי סוף סוף פגשנו את ההורים שלנו. התגעגענו אליהם כל כך והיינו כל כך שמחים לפגוש אחד את השני, אבל עדיין רצינו להגיע כבר לארץ ישראל.
במשך שלושה חודשים אני והמשפחה שלי היינו במחנה בצרפת, בציפייה לעלות לארץ ישראל, ואחרי שלושה חודשים זה קרה…
העלו אותי ואת משפחתי על הספינות (כמו שהיה אני ואחי בספינה אחת והוריי בספינה אחרת) והגענו לארץ ישראל.
הזוית האישית
ליעד פרץ: שמחתי מאוד לשמוע על עברה של סבתא שלי, גיליתי שהיא עשתה דברים שאני לא חושבת שאני הייתי מצליחה לעשות בגיל מאוד צעיר. לא יצא לי עד כה לשמוע הרבה על סיפור העלייה של סבתא שלי אבל עכשיו לאחר ששמעתי, אני מצטערת שלא שמעתי את הסיפור עד עכשיו, כי זה סיפור מדהים והיה לי את הכבוד לשמוע ולתעד אותו.
מילון
מחנה המעבר במרסיי שבצרפת"מחנה המעבר בו שהו יהודי מרוקו לפני עלייתם לישראל, גראנד ארנייס ליד מרסיי, צרפת, 1949-1950." מתוך מאגרי בית התפוצות
ציטוטים
”החלום הגדול היה להגיע לארץ ישראל“