מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה

שמי אסתר, נולדתי במרוקו הספרדית בשנת 1944. אבי עלה ראשון לארץ כתייר בשנת 1969. אבי מאוד אהב את ארץ ישראל, ראה כי טוב פה והחליט להעלות אותנו לארץ. מספר חודשים לאחר מכן עליתי ארצה בשנת 1969 בגיל 25 יחד עם אמי. הגענו לקזבלנקה באופן עצמאי, שם נפגשנו עם נציגי הסוכנות היהודית ולאחר כשבוע וחצי עלינו ארצה במטוס שלקח אותנו למרסיי. משם נשארנו במחנות של הסוכנות כחודש. ישנו בצריפים עם הרבה יהודים שהמתינו לטיסה לארץ. השהייה שם הייתה מאוד נחמדה: שרנו, יצאנו יחד לטייל בעיר והכרנו חברים חדשים. סוף סוף לאחר חודש הגענו לארץ לפתח תקווה, שם גרתי עם ההורים, ולאחר כמה ימים עברתי לגור בגבעתיים ולמדתי עברית באולפן. היה לי קשה ללמוד עברית אבל מצאתי עבודה כפקידה במשרד בחברת B.M.W ופורד. את בעלי הכרתי במקום עבודתי שכן היה רואה חשבון וכשבא לבקר בחברה הכרנו ומפה החל סיפור האהבה בינינו עד עצם היום הזה. בשנת 1972 הכרתי את חיים והתחתנו. שנה אחרי נולד גיל שהוא אביו של רון. אחריו נולדו לנו שני ילדים נוספים.

סיפור האהבה לארץ ישראל

בגיל 20 במרוקו הספרדית הייתי ציוניסטית, וככזו הייתי פעילה במחתרת. מקום המפגש של הציוניסטים היה סודי ומסוכן. אם היו תופסים אותנו היו מענישים אותנו כי היה מדובר באהבה לארץ. מקום המפגש היה בתוך דירה מושכרת, הכל היה בחשאי וכל החבר'ה היינו כמו משפחה. כאשר שכנים שאלו מה אנחנו עושים בדירה, היה עלינו לשקר ולומר שאנחנו לומדים קורסים שונים. אסור היה לספר אפילו להורים ולאחים. במחתרת היינו יושבים בחושך על הרצפה ושרים בשקט שירים עבריים. היינו שומעים סיפורים על ארץ ישראל, על הקיבוצים, המלחמות, הקשיים שיש פה, על יופי הארץ… פעם אחיי עקבו אחריי ואחרי אחותי וגילו על מקום המפגש, אבל הצלחנו להתחמק ולהמשיך לשמור על סודיות המקום.

הזוית האישית

הנכד רון: היה כיף להיפגש עם סבתא אחת לשבועיים, ללמוד דברים חדשים שלא ידעתי עליה. אני מרגיש שהקשר בינינו התחזק. אני מאחל לסבתא בריאות ושתהיה איתנו הרבה שנים.