מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה שהפך אותי למורה

איליה, איתי ואני בחצר ביה"ס גוונים
ימים אחדים לפני העלייה - איזו התרגשות!
מה הביא אותי ארצה ומה הביא אותי להוראה

שמי שרה קוב, עליתי לארץ מארה"ב בגיל 35 עם בעלי ושני ילדיי, משום שהאמנו שישראל היא הבית שלנו. למרות שהגענו מארה"ב, הגענו רק עם בגדים ובלי כסף! התחלנו את תהליך העלייה בחודש אפריל 1984 והגענו לארץ לאחר חודשיים בלבד, בסוף חודש יוני. תהליך העלייה היה מהיר וקצר מאוד, הילדים שלי היו אז בן 8 ובת 4. ילדיי לא דיברו עברית כלל וחוו קליטה קשה בארץ. היינו במרכז קליטה בנצרת עילית. היו ילדים שדברו בשפות שונות והיו ילדים שבמקום לדבר, הרביצו… התחלתי לחפש עבודה ומשום שדיברתי אנגלית הציעו לי לעבוד כממלאת מקום למורה בחופשת לידה.

אני כמורה צעירה בתחילת דרכי

תמונה 1

קפצתי למים העמוקים ללא שום הכנה. התחלתי ללמד חוגים לאנגלית ובסופו של דבר לימדתי בבתי ספר. אחרי כמה שנים גם התחלתי ללמד מורים לאנגלית (כולל את המורה לאנגלית בביה"ס גוונים). גם מנהלת בית הספר גוונים הייתה תלמידה שלי בשנה הראשונה בה למדתי. היום אני עדיין מלמדת אנגלית.

התחביבים שלי לפני ואחרי העלייה נשמרו: אני חובבת  ספורט, לטייל – בעיקר בירושלים, ולקרוא ספרים.

עד היום אני מקפידה להתאמן במכון הכושר

תמונה 2

באחד מהמפגשים של תכנית "הקשר הרב דורי" בביה"ס "גוונים" הבאתי לתלמידים ספר תנ"ך. קיבלתי את התנ"ך מאישה, מורה לעברית בארצות הברית, שהייתה הראשונה שהעלתה בפנינו את הרעיון לעלות ארצה. התנ"ך מאוד קרוב אלי. אני קראתי בתנ"ך שארץ ישראל היא הבית של העם היהודי. כשעליתי לארץ למדתי עברית במשך חצי שנה באולפן שבמרכז לעולים בנצרת עילית. כשנסעתי עם משפחתי לכותל בפעם הראשונה, פגשנו אדם ממוצא תימני שבירך אותי ואת משפחתי ותקע בשופר. באותו הרגע הרגשתי שאני חלק מעם ישראל והייתה תחושה של אחדות.

האדם שברך את משפחתי בכותל יחד עם בעלי ובני

תמונה 3

 

ישנם דברים רבים שאליהם אני מתגעגעת בארה"ב לדוגמה – ההרים, הנופים והטבע.  לצערי ילדיי עזבו את הארץ וחזרו לארה"ב. ביקרתי בארה"ב בפעם האחרונה לפני כארבע שנים. הייתי אצל הבן בקולורדו ואצל הבת בניו יורק.

אצל הבן שלי (ברקע) בקולורדו

תמונה 4

כמורה, חשוב לי גם להזכיר את ילדותי כתלמידה. זכור לי היטב מילדותי בארה"ב שהייתה מורה אחת שלימדה את כל המקצועות וכל שנה הילדים בכיתה התחלפו, בשונה ממה שקורה בישראל – שתלמידי אותה כיתה נשארים יחד מספר שנים כקבוצה. בבית הספר שבו למדתי הייתה הפסקת אוכל למשך 45 דקות והיו שלוש אפשרויות: ללכת לאכול בבית, להביא אוכל מהבית לבית הספר או לאכול בקפיטריה. אני לרוב העדפתי להיות עם החברים שלי – או בקפטריה או עם אוכל מהבית. היה אסור לנו להישאר בתוך הכיתה בהפסקות, היה מקום מיועד להפסקת אוכל. בנוסף, לא היו לנו ילקוטים אלא בתוך שולחן הכתיבה היינו מאחסנים את הציוד, ואם היו שיעורי בית לקחנו את הספרים הרלוונטיים ביד הביתה. שמחתי לשתף את תלמידי התכנית בחוויותיי כתלמידה וכמורה ושוחחנו רבות על ההבדלים בין התקופות ובין מוסדות החינוך בארה"ב לישראל.

כיום אני גרה בעפולה ובשנים האחרונות אני מתנדבת בבית הספר "גוונים". הגעתי להתנדבות בגלל האהבה הרבה לילדים וכדי להעסיק את עצמי. המקצוע האהוב עליי הוא שפות ובמסגרת ההתנדבות אני מלמדת אנגלית ונהנית מאוד מהקשר עם התלמידים.

הזוית האישית

איליה ואיתי: אנחנו מאחלים לך שרה שתצליחי בכל דבר ושיהיה לך כיף בבית הספר שלנו.

שרה: אני מאחלת לתלמידים איליה ואיתי שיהיה לכם הצלחה בלימודים והרבה קשר עם אנשים טובים. תחפשו תמיד את הטוב שבאדם וגם את הטוב שבכם.

מילון

מרכז קליטה
מרכז קליטה הוא מוסד מגורים בו מתגוררים עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל. זו שיטת דיור ייחודית לישראל, שמטרתה לאפשר לעולים החדשים להתאקלם, בסביבה תומכת, בחברה הישראלית במסגרת תהליך הקליטה. מרכזי הקליטה ממוקמים לרוב במקומות מרכזיים בערים השונות. ברוב מרכזי הקליטה ניתן ללמוד את השפה העברית במסגרת אולפן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשנסעתי עם משפחתי לכותל פגשנו אדם שבירך אותנו ותקע בשופר. הרגשתי שאני חלק מעם ישראל“

הקשר הרב דורי