מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"סיפור העלייה והשורשים בארץ ישראל לכל הדורות"

אני ופפה
פורים בשנת 60.
סבא שמשון - פפה

סבא שמשון – פפה 
סבא שמשון נולד בארץ ישראל בבית החולים "אסף הרופא" שבצריפין בתאריך 27/1/1954 .
 
שמות המשפחה
סבא מספר: "את שמי נתנו לי בעקבות סרט אליו הלכה אחותי הגדולה רחל באותו הערב בו נולדתי. הסרט היה 'שמשון הגיבור', שזהו גם שם תנכי של גיבור ישראל. שם המשפחה 'ביטן' הנו השם המקורי איתו עלו הורי ארצה. זה השם אותו נשאו דורות לפנינו באלג'יר.  אין לנו שם משפחה קודם, אך שם המשפחה של אמא של סבא שמשון הוא זרביב שמקורו גם כן באלג'יר. שם המשפחה של סבתי (אשתו של סבא שמשון) זה ועקנין, שמקורו במרקש שבמרוקו.
 
סבא שמשון מספר על השורשים שלו
"אבא של פפה (מאיר ביטן) נולד בעירסוק אחרס. שזוהי עיר באלג'יר,אמו של פפה (אירמה ביטן) נולדה בעיר קונסטנטין שבאלג'יר. הוריו של פפה התחתנו בשנת 1940 בבית הכנסת בעיר קונסטנטין שבאלג'ירב בשנת 1940. אביו של פפה התגייס לצבא הצרפתי, שאליו כל יהודי אלג'יר היו מחויבים להתגייס. הוא יצא למלחמה נגד הנאצים באירופה. במהלך המלחמה הוא נתפס ונשבה על ידי הנאצים, אך הצליח לברוח ולחבור לצבא הצרפתי.  הוא שירת בצבא הצרפתי עד שנת 1945 וקיבל על כך עיטורי כבוד.
 
בשנת 1947 ברחה המשפחה מאלג'יר לתוניס בגלל מאורעות אנטישמיים, ושם חיו עד עלייתם ארצה בשנת 1949. הם הגיעו מתוניס לנמל חיפה ומשם שוכנו במחנה אוהלים בפרדס חנה, לאחר מספר חודשים הועברו לבתים "ערביים" שננטשו עם קום המדינה, במושב רינתיה (ליד פתח תקווה). למושב פתחיה הגיעו בשנת 1950. שם שוכנו במעברות ואט אט החלו לבנות את בתיהם, את הכבישים והדרכים סללו מלבנים שפירקו מבתים ישנים. לפרנסתם קיבלה כל משפחה מהסוכנות עגלה ו-10 תרנגולות, על מנת להתחיל להקים משק חקלאי, אך בשל המחסור במזון, תוך זמן קצר העגלה והתרנגולות הפכו לארוחות של בני המשפחה. סבא שמשון אוהב שאנו קוראים לו פפה מאחר וכך הוא קרא לסבא שלו, ומבחינתו זאת דרך נוספת לשמר את המסורת והשורשים.
פפה הוא הילד השביעי מבין תשעה ילדים במשפחת ביטן, שבע בנים ושתי בנות. האחים על פי הסדר: משה (1942), דוד (1944), חנה (1945), יוסף (1947), רחל (1949), שמעון (1951), שמשון (1954), ראובן (1955), אשר (1957). המשפחה הייתה ברוכת ילדים.
 

תמונה 1

 
משפחה ברוכת ילדים מביאה הרבה שמחה וחיים לבית, אך גם קשיים כלכליים רבים. פפה נולד וגדל כל חייו במושב פתחיה , ועד היום מתגורר במושב זה ומצטער מאוד שאנו לא גרים שם לידו.
 
פפה מספר על הבית בו גדל
 "ביתנו היה בית של שני חדרים ובו היינו צריכים להסתדר 11 נפשות. כשהייתי בן שבע הוסיפו הורי חדר נוסף שקראנו לו 'החדר הגדול' והרגשנו שחיינו משתפרים פלאים, אז התגוררנו שבעה בנים בחדר אחד, ההורים בחדר השני ושתי האחיות שלי ישנו בחדר ששימש גם כפינת אוכל. אפשר לומר שני מכיר את הריח של כל אחד מהאחים שלי, דבר שאין אף ילד היום שיכל לומר. 
 
בבית לא היה שירותים ומקלחת , הם היו מרוחקים כ-40 מטר מהבית, והשרותים היו 'בול קליעה'. כדי להתקלח אמי הייתה ממלאת גיגית עם מים פושרים ומקלחת אותנו אחד אחרי השני באותם מים, ולכן האח האחרון (אשר) היה תמיד הכי פחות נקי. מיותר לציין שלא היה לנו נייר טואלט אז השמשנו בעיתונים גזורים. את כל זה אני לא מספר בכאב אלא בנוסטלגיה,היה קשה אבל היום זה נראה כחוויה."
פפה אהב לגדול במושב ולמרות שלא היו כבישים והתשתיות היו גרועות, היו המון ילדים ברחוב והמון חברים, ויש לו המון זיכרונות נעימים מילדותו במושב. פפה מספר : "בבתים במושב בתקופה זו לא היה חשמל, ובשעות הערב היינו יושבים סביב עששית ומספרים סיפורים, בדיחות ואת מה שעבר עלינו באותו היום. זה היה מחבר מאוד בין בני המשפחה וזה משהו שחסר מאוד היום לדעתי ".
 
בבית היו נהוגות ארוחות ערב באופן קבוע בימי שלישי ושישי, בהן נכחו כל בני המשפחה והמאכל הקבוע בארוחות אלה היה קוסקוס שאמי הייתה מכינה. המנהג של ארוחות אלה נשמר שנים רבות גם כאשר כל אחיי כבר היו נשואים עם ילדים, הוא הופסק ביום בו אמי נפטרה בשנת 1984. מנהג נוסף שהיה במשפחה הנו 'ערב המשווי', ערב אחד לפני לילי הסדר שבחג הפסח, נהוג היה לערוך ארוחה שבה אוכלים את כל שאריות הבשר והלחם לפני שנכנס הבשר ושאר האוכל הכשר למקרר. בארוחה זו נוהגים לעשות 'על האש', אנו שומרים עד היום על מנהג זה.
 
התחביבים שלי כילד היו לשחק בכדורגל, לרכב על אופניים ולרכב על סוסים וחמורים שהיו בשפע במושב. הייתי גם אוסף בולים אשר היו מגיעים עם המכתבים שבני המשפחה היו שולחים מצרפת, מאחר וכל המשפחה של אבא שלי (מאיר ביטן) ואמא שלי (אירמה ביטן) נשארו בצרפת כאשר הורי עלו לישראל, ולכן היו מגיעים אלינו המון מכתבים בגלל שלא היה אז טלפון וזאת היה הדרך לתקשר עמם.
 
שירי הילדות עליהם גדל פפה היו בעיקר שירים בצרפתית שזאת היתה השפה שבה דיברנו בבית, בעיקר שיריו של 'אנרי קומסיאס' אשר היה שכן של הורי באלג'יר. שירי ילדות בעברית למד פפה בגן ובבתי הספר , שם נחשף לחיים נחמן ביאליק ולמשוררים וסופרים עבריים אחרים. פפה מספר : שיר שאמי (אירמה) נהגה לשיר לי כשהייתי תינוק "טפלה מה אי ויאה פפה אי לה פורט לה גרנד קמיו, פור שמשון "שזה בעברית "תמחה כפיים , יבוא סבא ויביא לך משאית גדולה לשמשון". היום אני שר את השיר הזה לנכדים שלי.  פפה מספר על ילדותו : "לנו לא היו משחקי קופסה או משחקי מחשב ולכן השתמשנו במה שיש בסביבה, מקלות, אבנים… וכ'ו. היינו משחקים משחקים כמו: חמש אבנים, ארבע מקלות, משחק דגל, שבע אבנים, חבל, וחמור חדש שאנחנו קראנו לו "צ'יק צ'יק לבוריק".
 
כשהיה פפה בן 14 קרה במשפחה מקרה אשר זעזע את הבית והמשפחה. פפה מספר : "הייתי ילד בן 14 כאשר אחי הבכור, משה נפטר בפתאומיות כתוצאה מתאונת עבודה. אחי היה מסגר שאר ייצר והתקין תריסים ובמהלך העבודה כאשר קדח בקיר, פגע בתשתית החשמל, התחשמל ומת במקום. הבית אחרי הטרגדיה הזאת התפרק מבחינה נפשית והיה נטול שמחת חיים, ההורים הפסיקו ללכת למסיבות ואירועים משפחתיים ושנים רבות אחר כך האירועים במשפחתנו מערכו באופן צנוע.  
 
אחר המקרה אמי הייתה כל כך אבלה, שבכל יום גם בקיץ וגם בחורף הייתה עולה לקבר שלו, למרות שבית העלמין היה מרוחק מהבית במרחק של כ-3 ק"מ ולא היה רכב. אחי הבכור 'משה' היה מיוחד, הוא היה באמת יפה תואר, שחקן כדורגל בליגת העל באותה תקופה בקבוצת 'בהפועל בית שמש',ועמד לפני נישואין לחברתו. משה היה דמות נערצת מבחינת כל האחים הצעירים ולכן זאת היתה נקודת מפנה בחיים של כולנו.  עד היום האירוע הזה משפיע עלי ויש לי זכרונות רבים ממשה ומהעצב שהיה אחר כך."
 
פפה מספר על מוסדות החינוך בהם למד
"למדתי בגן הילדים במושב פתחיה,לגננת שלי קראו שרה ולעוזרת רבקה שהיא מהמושב. אני בהלם מזה שאני מצליח להיזכר בזה בכלל. בבית הספר היסודי,עד כיתה ד' למדתי במושב פתחיה ואחר כך למדתי בבית הספר בו לומדים נכדיי 'אילון' שבבית חשמונאי. בתיכון למדתי בבית ספר 'עמל' שברמלה וההשכלה שרכשתי הייתה מקצוע האחזקה. לא ממש בחרתי במקצוע הזה, אבל בגלל שהיינו משפחה מרובת ילדים, נאלצנו ללמוד מקצועות אשר בהם נוכל למצוא מהר עבודה כדי לעזור בבית. "בתקופת הבגרות המוקדמת של פפה הוא כבר היה צריך לעבוד כדי לעזור להוריו , על כך הוא מספר "לאבי היה מפעל לתריסים ומגיל 10 כבר התחלתי לעבוד ולעזור לו , המשפחה הייתה גדולה והיו הרבה פיות להאכיל, הילדים הגדולים כבר היו בצבא וגם הקטנים היו צריכים לתת את חלקם במאמץ המשפחתי לכלכלת הבית.
 
"כשפפה היה בן 13 התחתנו שניים מאחיו הגדולים וזה שמח מאוד את כל המשפחה."כשהייתי בן 15 נולדו לאחותי הגדולה 'חנה' שתי בנות תאומות , גלית וענת אשר הכניסו אור לבית האבל בגלל הטרגדיה המשפחתית שחווינו אחרי שמשה נפטר."

פפה שמשון נשוי לסבתא ,יפה ביטן (ועקנין). פפה מספר על נישואיו: "אני נשוי לסבתא של ניצן כבר 38 שנים, אנחנו יחד כבר 40 שנה. הכרנו אחד את השני באוטובוס בקו 411 ובו היו משתמשים התושבים של המושבים בהם שנינו התגוררנו. מושב פתחיה ומושב צלפון בו התגוררה יפה. אשתי היא גננת שחיכה כבר דורות רבים של ילדים ויש לה גן פרטי ברמלה. יש לנו 3 ילדים: אירי משה ושירה  ו-4 נכדים: ניצן, דין, גל וגיא."          

תמונה 2

בצבא היה פפה בנ"מ (נגד מטוסים) בחיל האוויר והשתתף במלחמת יום כיפור. "אני זוכר שהייתי עם כל המשפחה בבית הכנסת ביום כיפור ופתאום הגיע רכב צבאי לאסוף אותי ועוד חבר נוסף שהיה מהמושב ומהבסיס  (ישי יוסי), מאחר והיחידה שלנו הייתה מגויסת בין הראשונות למלחמה. המשפחה והארץ כולה הייתה בהלם מהמלחמה הפתאומית והקשה הזאת, ומאחר ולא היה טלפונים שבהם אפשר היה לעדכן את המשפחות אז הדאגה הייתה גדולה.
 
"פפה מספר על מלחמות נוספות אשר בהן לא שרת בצבא "את מלחמת ששת הימים הנני זוכר מצוין מאחר וחוויתי אותה בצורה משמעותית מאוד. לא היו לנו מקלטים והפגזים שאר נורו מלטרון עברו ממש מעלינו , לכן חפרנו שוחות ליד הבית . במלחמה הזאת אחי יוסי נפצע קשה מאוד ונפצע קשה מאוד ברגליו ובפניו מפגז שנפל בזחל"ם (רכב משוריין) בו הוא נסע, כל מי שהיה עמו ברכב נפגע ואחד החיילים אף נהרג.  

תמונה 3

מילון

צי"ק צי"ק לבוריק
חמור חדש (משחק).

ציטוטים

”"אם מתמידים מצליחים".“

הקשר הרב דורי