מאגר סיפורי מורשת

שמי משה עדוי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב-דורי יחד עם נכדתי ליאור, לה סיפרתי את סיפור עלייתי לארץ מתימן. נולדתי בתימן בשנת 1929 ויצאנו לדרך בשנת 1940, מסע שנמשך זמן רב.

הגעתי לארץ בשנת 1943, מאת פרשת השבוע, לא היה לנו כסף לקנות אוכל. לכל משפחה נתנו כמה מצרכים וכל אחד היה מכין את מה שהוא היה יכול. אחרי שנתיים הבריטים החליטו לתת לנו לעלות לארץ, רצינו לעלות אבל גנבו לנו את הספרים שלנו, הספרים היו כתובים בכתב יד. לקחו אותנו באניית שולת מוקשים (אניית מלחמה). האנייה הפליגה מעדן לכיוון ים סוף.

יצאנו ברכבת שמגיעה עד דמשק, הרכבת נקראה רכבת החג'אזית. נסענו ממצריים עד עתלית, הורידו אותנו מהרכבת בעתלית. ומשם לקחו אותנו למושבה בנימינה. בבנימינה נשארנו שנה אחת, היינו בסך הכל שתי משפחות של תימנים. אותי היו מכנים בבית ספר בכל מיני כינויים בגלל שהייתי תימני. מבנימינה עברנו לתל אביב, כל הזמן הזה אבא שלי חיפש את הדוד שלו שגר ברחוב הכרמל. היכן שהיום נמצא שוק הכרמל.

זוכר את יום הכרזת המדינה, הייתי בתל אביב, ליד הבית בשדרות רוטשילד במקום בו הכריזו על הקמת המדינה.

בשנת 1970 עברנו לגור במנרה, ובשנת 1973 עברנו לגור באשדות יעקב. פה בקיבוץ קיבלו אותנו אנשים נחמדים מאוד, קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ומאז אני באשדות כ- 46 שנים.

הזוית האישית

ליאור נעמי עדווי: כיום אני מכירה את השורשים שלי טוב יותר, רציתי להגיד תודה לסבא שלי, משה, ששיתף פעולה וסיפר את הסיפור שלו.

אני וסבא שלי