מאגר סיפורי מורשת

שמי דויד אנדיבו, נולדתי בסוריה בדמשק בשנת 1943. עליתי לארץ בשנת 1945. גדלתי בחיפה, למדתי בבית הספר צפרירים ואחר כך בבית ספר מקצועי עמל. שירתי בצבא בתור מסגר תותחים.

בעת שירותי הצבאי

התחתנתי בשנת 1967 ממש במהלך מלחמת ששת הימים. לאשתי קראו רחל למשפחת כץ, היא נפטרה בשנת 2003. יש לי שלושה ילדים ועשרה נכדים. עבדתי בהקמת מפעלים בכל הארץ.

אשתי ז״ל ואני בהר הכרמל, 1970

רקע משפחתי

הזמנים היו סוף מלחמת העולם השנייה, הבריטים שלטו בארץ ישראל ולא הרשו לעולים יהודים להגיע לארץ ישראל. בגלל זה אנחנו הגענו בדרך לא דרך. המשפחה שלנו – אינדיבו – הייתה ממגורשי ספרד שהגיעו לדמשק לפני 400 שנה. סבא שלי חכם ניסים אינדיבו הכהן היה הרב הראשי של דמשק. בגלל זה אבא שלי יצחק לא רצה לעזוב את דמשק כשאימא שלי רצתה לעלות לארץ ישראל, בגלל סבא שלי – הוא לא רצה לעזוב אותו לבד. לימים סבא שלי התפלל עם המרגל היהודי אלי כהן שהעלו אותו לתליה.

סבא רבא שלי, הרב הראשי של דמשק שהתפלל עם אלי כהן 

סיפור העלייה שלי מדמשק

בשנת 1945 אמי דיברה עם אבי על כך שהיא רוצה שנעלה לארץ ישראל. אבי התנגד לעליה לארץ ישראל בגלל שאבא שלו היה הרב הראשי של דמשק, הוא לא רצה לעזוב את אבא שלו לבד בדמשק. אמי לא הסכימה עם זה. התארגנה קבוצה לעלות לישראל על ידי מורה דרך ערבי, היה צריך לשלם כסף. לא היה לה אז היא הציעה למדריך לשלם לו בצמידים מזהב שהיו לה. המדריך הסכים בתנאי שאם יהיה לה כסף בזמן שהיא תהיה בארץ הוא יחזיר לה את הצמידים.

המשפחה של סבתי רחל ברומניה לפני כ-100 שנה (משפחת כץ – כהן צדק) 

אמי עלתה לישראל. קבעו שבשעה 4 לפנות בוקר כל הקבוצה יפגשו ליד בית הקברות היהודי של דמשק ומשם יעלו באוטובוסים לבהירות בלבנון. כל זה ללא ידיעת השלטונות של סוריה. מבהירות היינו הולכים בלילה וישנים ביום, וכל הזמן כל הקבוצה הייתה מתחבאת כדי שלא ימצאו אותנו חיילים של הצבא הלבנוני. ככה התנהלנו במשך חמישה ימים, עד שביום האחרון אחרי שעה שיצאנו לדרך, אמי ראתה שאני – דויד – לא עם הקבוצה שלה. היא אמרה למדריך שהיא רוצה לחזור להביא אותי מהצריף בו ישנו בלילה. הוא לא הסכים, אז אמי התחילה לרוץ לכיוון הצריף. הוא שלח את העוזר שלו שיחזיר את אמי ויביא אותי. אחרי שהביאה אותי הגענו למטולה ומשם הגענו לארץ ישראל.

אשתי נולדה עם קום המדינה בשנת 1948. היא גדלה בחיפה, הכרתי אותה בשנת 1960 כשאני הייתי עוד בצבא והיא הייתה החברה של אחותי בתיה. התחלנו לצאת בשנת 1965 והתחתנו בשנת 1967. הקמנו משפחה לתפארת, בשנת 2003 היא נפטרה בגיל 54. (אני נועה הנכדה מכירה אותה רק מהסיפורים).

עם נכדיי

הזוית האישית

דורין ונועה: היה לנו כיף ונחמד לעבוד עם סבא שלי. למדנו הרבה דברים חדשים ואנו שמחות שהייתה את התכנית הזו.

סבא דויד: היה לי זמן איכות להכיר יותר את נכדתי נועה וגם את שותפתה לעבודה דורין.