מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב זכריה, נולדתי בעיראק בעיר בגדאד בשנת 1942. להורי יש 11 ילדים, שבע בנות וארבעה בנים. אני הילד העשירי להוריי ובגלל זה הם פינקו אותי מאד. אין לי כמעט זיכרונות ילדות מעיראק. אני זוכר במעורפל שאני ומשפחתי עלינו לארץ בשנת 1950 כאשר הייתי בן שמונה יחד עם אבא ושמונה אחיי ואחיותיי. למעשה שתי אחיותיי, תקווה וציביה, ואחי אהוד, ברחו מעירק לישראל כבר בשנת 1949. אחי אהוד ניסה לברוח כמה פעמים מעיראק כדי להגיע לישראל. הוא נתפס על ידי השלטונות בעיראק וישב בבית סוהר. לאחר ששוחרר משם שוב ניסה לברוח ובפעם השלישית הצליח להגיע לארץ ישראל. תקווה וציביה חצו את הגבול של עיראק ומשם ברחו לישראל.

עלינו לארץ ישראל, עברנו את תקופת המעברות, היינו בפרדס חנה ואחר כך עברנו למגדיאל (היום הוד השרון). למדנו באותה תקופה בבית ספר במגדיאל בית ספר עממי. באותה תקופה בשעות הפנאי אני וחבריי היינו נפגשים בחוץ, היינו משחקים בכל מיני משחקים, בין היתר בג'ולות, קפיצת חמור ועוד. למדתי בבית ספר מכיתה א'-ח'. המשמעת בבית הספר הייתה חזקה, לא היה מצב שמישהו היה צריך לקבל עונש כי כולם היו נרתעים, על אף שבתקופה זו לא הייתה תלבושת אחידה. בבית הספר היו טיולים ומסיבות. במסגרת הכיתה המורים התחלפו בכל שנה, אהבתי ללמוד חשבון ותנ"ך, אך מצד שני, לא אהבתי ללמוד מולדת ואנגלית. בבית הספר לא היה חדר אוכל, המאכל האהוב עליי ביותר היה בתקופה זו מרגרינה עם ריבה.

אחרי מלחמת סיני (1956) עברנו לשכונת רמת השקמה ברמת גן. שם המשכתי ללמוד בבית ספר רמת חן עד כיתה ח'. בשנת 1960 התגייסתי לצבא לחטיבת גולני ליחידה קרבית ושם שירתי שנתיים וחצי. השתחררתי בשנת 1962. היינו בפעילויות בגבול סוריה במוצבים. בכל שנה, במשך חודש וחצי ישבנו במוצבים. היינו פותחים את הדרך כל בוקר עם גששים בדואים כדי לוודא שלא הניחו בלילה מוקשים. תקופה לאחר מכן היינו עורכים תרגיל אימון חורף ואימון קיץ. לשם האימון עזבנו את הגדוד וערכנו את האימון בנגב ולפעמים גם בצפון. ככה גמרנו שירות צבאי והשתחררתי בשנת 1962.

בעת שירותי הצבאי

לאחר שהשתחררתי התחלתי לעבוד בתור מסגר בחברת מעליות ישרליפט. הייתה לי הכשרה מקצועית בתור מסגר מטעם האגודה לחיילים משוחררים, קורס שנמשך שישה חודשים. עבדתי בישרליפט עד שיצאתי לפנסיה. התחתנתי בשנת 1973 עם מזל ונולדו לנו ארבע בנות, ומארבעה הבנות יש לנו 16 נכדים. באותו היום בו תכננו להתחתן, קראו לי לצאת לשמירה במסגרת מלחמת יום הכיפורים. במהלך המילואים במסגרת המלחמה עשינו אבטחה בעיר אילת. באמצע המלחמה היה גשם חזק באילת ושטף את כל המוקשים לעיר. היינו צריכים לפנות רחובות-רחובות כאשר כל המוקשים נסחפו לעיר וחבלנים ניקו את הרחובות ממוקשים. רק אז היה אפשר לנוע מאילת חופשי. במלחמה הייתי ביחידת נ"מ, אך לא היו אירועים מיוחדים שהיינו צריכים להתמודד איתם, ישבנו בקצא"א (קו צינור נפט אילת אשקלון), הייתי בסך הכל חודשיים מילואים בזמן המלחמה.

בשנת 1974 עברנו מרמת השקמה לפתח תקווה. גרנו ברחוב אורלוב ונולדה לנו בת בשם אירית. לאחר שלוש שנים עברנו לגור ברחוב אבן ספיר ונולדו שאר הבנות מיכל, יעל ועינבל. אירית מתגוררת באלפי מנשה ומיכל באורנים. יעל ועינבל גרות בפתח תקוה.

מצגת תמונות של יעקב:

סרטון תיעוד של יעקב: 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בתיכון טכנולוגי נעמת פתח תקוה, התש״ף, בהנחיית המורה המובילה ציפי. את האזרחים הותיקים ליוותה עו״ס מלכה אשטו.