מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתוניס בשנת 1951.

נולדתי בעיר ספקס שבתוניס החיים היו ממש טובים וחיינו ברווחה, אבי היה עצמאי והייתה לו חנות.

אבי עסק בתפירת חליפות לגברים היה לנו בית גדול ואמי הייתה עקרת בית, גידלה אותי ואת ארבעת אחיי, הייתה לה עוזרת ומכבסת.

 

העשרה: יהדות טוניסיה- יהדות תוניסיה היא קהילה יהודית באזור תוניסיה שבצפון אפריקה, המאופיינת בשורשים הטרוגניים, כולל חלקים שקורותיהם קדומים מאוד, עוד בטרם היות האימפריה הרומית, לפני כ-2,300 שנים. כיום יש בתוניסיה כ-1,800 יהודים. 

היה בית כנסת בסביבה ולמדתי בבית ספר צרפתי, בקיץ כל יום היינו הולכים לים כל המשפחה יחד עם הדודים ובני הדודים. עזבנו את טוניס למרות שהיה לנו ממש טוב. לאחר מאורעות שהיו בטוניס הערבים עשו הפגנות נגד יהודים בזזו חניות ובתים, היהודים מאוד פחדו לכן אבי החליט לעלות לארץ בשנת 1962. לא סיפרנו לאף אחד שאנחנו עולים לארץ עזבנו את החנות שהייתה לאבי כמו שהיא ואת ביתנו ועלינו לארץ עם כמה מזוודות שהיו בהם רק בגדים וכמה דברים יקרים שהיו לנו, עברנו דרך צרפת היינו שם כחודש במחנה קליטת עולים, לאחר מכן עלינו לארץ בעוניה והגענו לאשקלון שם קיבלנו דירת עולים. אבי התחיל לעבוד בארץ בעבודת אדמה והיה לו ממש קשה, לאמי גם כן כמו לאבי.

היה מאוד קשה בארץ לאמי במיוחד כיוון שאחיותיה החליטו לנסוע לצרפת ואימי הייתה מאוד קשורה אליהם, ורק היא עלתה לארץ כי אבי היה ציוני ואמר שהמקום שלנו הוא בארץ, וכי באחד הימים גם בצרפת היהודים לא יהיו רצויים ויעזבו את צרפת ויעלו לארץ (כמו שקורה היום).

 

הגעתי לארץ בגיל 11 ישר לכיתה ה' היה לי מאוד קשה עם השפה מתלמידה מצטיינת בתוניס לתלמידה מתקשה בשפה בארץ, חוץ מהמקצועות חשבון ואנגלית שבהם הייתי טובה כי הם לא קשורים לשפה העברית. בארץ היינו חיים בצמצום לעומת איך שחיינו בטוניס. בהמשך הסתדרנו בארץ, אומנם היו קשיים אבל עברנו אותם כמו כל התושבים במדינה.