מאגר סיפורי מורשת

השם שלי היה אמל (עמליה) על שם הסבתא של אמל. כשעלינו לארץ השמות הנפוצים היו שרה ורחל החלטנו שלי נקרא שרה ולאחותי (זכרונה לברכה) נקרא רחל. פירוש השם הוא אישיות מהמקרא, שרה אמנו. אשתו של אברהם.

בית ההוריםנולדתי בבגדד ועליתי לארץ בגיל 5 ולכן אין לי זיכרונות מבגדד. אני זוכרת שעלינו בטיסה סדירה שהגיעה מישראל ושבשדה התעופה בבגדד הפשיטו אותנו לבדוק אם לקחנו משהוא אתנו. שם המשפחה לפני נישואי היה גוהרצ'י.

 

הימים הראשונים שלנו היו במחנה עולים עתלית, לאחר מכן העבירו אותנו למעברה בנס ציונה לגור באוהל אחד זוג הורים וחמשה ילדים. שירותים היו בחוץ מים היינו מביאים מברז מרכז חממנו מים על פתילה כדי להתרחץ וכדי לכבס בגדים. רחצנו כלים מחוץ לאוהל ושם גם אמי כיבסה. סביבנו כולם היו יהודים עולים חדשים מבגדד עם ילדים בגילאים שלנו ואתם שיחקנו בחוץ. באותה תקופה נולד לנו האח השישי.

 

שמות ההורים שלי: אליהו ושושנה (זכרונם לברכה) שמות האחים שלי: רחל (זכרונה לברכה), עזרא, יוסף, מאיר וצבי. אכלנו לפי מה שיכולנו לקבל בתלושים שקבלנו בהקצבה במרכזי הקניות הלבוש היה בהתאם למה שקיבלנו ההורים היו מאוד נינוחים ולא התלוננו. האב עסק תחילה בעבודות יזומות ואחר כך היה אזרח עובד צה"ל עד צאתו לפנסיה, האם עבדה בעבודות מזדמנות.

שנות הילדותבשעות הפנאי שיחקתי במשחקים כמו: קלאס, מחניים, תופסת, גולות…למדתי בבית הספר היסודי: ממלכתי ב בנס ציונה. נלמדו  בו המקצועות שמלמדים גם היום. אני הייתי ילדה שובבה והעונש  היה לעמוד  בפינה. המשמעת הייתה בינונית בלי עונשים פיזיים ,לא הייתה תלבושת  אחידה. אני זוכרת במיוחד את המחנך מאחר שכל שיעור העמיד אותי בפינה עקב הפרעות חוזרות. אהבתי ללמוד חשבון ושיעורי ספורט. לא אהבתי שיעורי תנ"ך. לא היה חדר אוכל בבית הספר. אהבתי כל מה שנתנו לי לאכול ,לא הייתה לנו בחירה ולא היו לנו ממתקים. בתיכון הייתי בנוער העובד נהניתי מאוד מהפעילות אך לא יצאתי עם הקבוצה לשום טיול עקב קושי כלכלי. כאשר בגרתי פיציתי את עצמי וטיילתי במקומות רבים בארץ ובעולם אך תמיד קיים בי רעב לראות עוד ועוד מקומות חדשים. 

עליתי לארץ בשנת 1951 ,הסיבה לעליה הייתה היחס העוין ליהודים בעירק. לאחר קום המדינה הגיעו ממשלת ישראל וממשלת עירק להסכם מיוחד בנושא עלית יהודי עירק לארץ ולכן הגעתי לארץ בטיסה סדירה .שיכנו אותנו במחנה עולים בעתלית ואחר כך למעברת נס ציונה קיבלנו אוהלים למגורים. הגעתי ילדה קטנה שלו הבינה כלום מהנעשה סביבה. אין חשמל, אין שירותים. הכל צריך לאלתר.

 

סיפור קשה שאני זוכרת, שבשנה זו היה חורף קשה במיוחד ובאמצע הלילה מצאנו את עצמנו נסחפים עם מיטותינו מחוץ לאוהל בגלל גשמים עזים. הורי התעוררו בבהלה והחלו לאסוף את כולנו חזרה לתוך האוהל רטובים ומבוהלים.

תשע"ו