מאגר סיפורי מורשת

סבתא תרצה תקוה עולה בילדותה ממרוקו

סבתא תרצה נולדה בעיר מרקש שבמרוקו בתאריך 18.4.1948. סבתי היא הבת הבכורה מבין שבעת האחים ואחיות במשפחה. אבא שלה הוא זה שגידל אותה ואת אחיה. אימא שלה עבדה בביתו של מלך מרוקו, חסן, היא הייתה האחראית על גיהוץ בגדי המלך.

בילדותה סבתא הייתה בגן ילדים הצרפתי בעיר. כשהייתה ילדה בת ארבע, עלתה לארץ יחד עם שני אחיה שנולדו במרוקו. היא  סיפרה לי  שהם עלו בחשאי, בעלייה בלתי חוקית. פשוט, לילה אחד, ארזו מזוודה והחלו ללכת בחושך. היה עליהם ללכת בדממה בלי להוציא מילה מהפה, כדי שלא יתפסו אותם. הם הועלו לתוך משאית, כאשר אימא שלה מחביאה בתוך בגדיה את אחיה הקטן, תינוק בן החצי שנה, כדי שלא יראו אותו מאחר והם לא הורשו להביא תינוקות לעלייה ולהפלגה.

המשאית שעליה עלו הביאה אותם לאונייה שהפליגה לכיוון חיפה. בנמל חיפה לפני שהועברו ליישובים השונים בארץ, ריססו אותם ב- DDT. הם הועברו למשאיות, משפחתה הועברה במשאית לחצור הגלילית. בחצור הגלילית הם גרו בצריף. בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני.  סבתא שלי ומשפחתה היו צריכים להישאר לבדם עם אמם.

סבתא מספרת שבילדותה אהבה לשחק במשחקים, כמו כל הילדים, בתקופת הילדות. הם שיחקו במחבואים, חבל, חמור חדש. כשגדלה היא הצטרפה לתנועת ״הנוער העובד״. החינוך שהיא קיבלה היה כללי. היא לא חגגה חגיגת בת מצווה מושקעת וענקית, זה לא היה מקובל בתקופה ההיא. הם חגגו בצניעות, בבית.

בבגרותה סבתא עבדה בעיריית תל אביב כגננת – סייעת. כעבור ארבע שנים הפכה לגננת במעון ״ויצו״, שבשכונת התקווה. בשנים אלו זכה הגן שלהם בצל״שים רבים. כהיו מגיעים תורמים חשובים מחו"ל, ארגון ״ויצו״, היה מארח את התורמים והיו מביאים אותם למעון של סבתי, שיראו מעון לדוגמא. כיום סבתא בפנסיה.

את סבא שלי, אליהו, הוא הכירה במסעדה של הדוד שלה. אחרי תקופת חברות הם החליטו להינשא, ואכן, בשנת 1968 נישאו באולמי ״הנשיאים״ בתל אביב, סבתא תרצה הייתה כלה צעירה, בת 18 בשנה שנישאה, כמקובל בתקופה ההיא.

הסיפור המעניין שאימא שלה סיפרה לה – מחצר מלך מרוקו

אחד הסיפורים שעד היום סבתא שלי זוכרת, הוא על אימא שלה בחצר המלך. יום אחד אימא של סבתי, הייתה צריכה להכין למלך מרוקו את הבגדים הייצוגיים לכנס חשוב. היא מספרת, שבלילה יצאה יד מהקיר וגזרה את כל הבגדים שהכינה לו במיוחד. אמה שלה התחילה לבכות,  כי חששה שהמלך יכעס עליה ואז הגיע הוזיר ושאל אותה: "למה את בוכה?" סבתא רבתא סיפרה לו על המקרה הנורא. הוזיר, הביא בדים חדשים ובגדי המלך הוכנו בזמן. למחרת היום, שברו את הקיר שממנו יצאה היד, היא מספרת שזו הייתה יד של שד. סבתי סיפרה לי, שבאותה תקופה, אימא שלה לא הייתה נמצאת בבית שעות רבות. את מרבית שעות היום היא השקיעה בהכנת הבגדים המפוארים למלך, שבסופו של דבר נקרעו על ידי אותו שד  באותה יד שיצאה מהקיר.

סיפור זה עובר במשפחתנו מדור לדור ובכל פעם שהמשפחה נפגשת ונמצאת יחד, הוא מסופר שם.

הזוית האישית

סבתא תרצה: נהניתי לבוא ולספר את סיפור חיי לנכדה שלי, נועה, היה נעים לדעת שיש מי שמקשיב לי.

הנכדה נועה: השיח והראיונות עם סבתא תרצה, לימדו אותי הרבה מאוד דברים חדשים שלא ידעתי לפני כן. הבנתי עוד יותר מה היא עברה בחיים ובאלו קשיים היא נאלצה להתמודד בגיל כל כך צעיר. לעזוב חיים שלמים במרוקו ולעבור למקום חדש, לישראל עם כל הקשיים שהיו בארץ בתקופה ההיא וללא ידיעה והבנת השפה.

קישור לסיפור של סבי, אליהו: "סבי אליהו מחברי מפלגת צעירי מפא"י"