מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי חיים כהן. אני נקרא חיים על שם סבי מצד אמי. נולדתי בשנת 1945 בבוקרשט, עיר הבירה של רומניה.

בשנת 1947, בהיותי תינוק, עליתי עם הוריי, אנטה וברנרד לארץ ישראל. עלו איתנו גם דודתי, בעלה ובתם. העלייה לארץ הייתה משולבת במסע רגלי, בכמה מדינות באירופה. באחד הנמלים באיטליה, עלינו על אוניה והפלגנו לארץ ישראל, שעדיין לא הוכרזה כמדינה. עלייתנו לארץ הייתה בלתי לגאלית, ובאותה תקופה הבריטים שלטו בישראל.

הבריטים עשו ככל יכולתם, כדי שיהודים לא יכנסו לארץ. בהגיענו לנמל חיפה, הם העלו אותנו על אוניית מלחמה בריטית, ושלחו אותנו למחנה מעצר בקפריסין, ששימש את כל היהודים שנשלחו מישראל. הבריטים שחררו מדי פעם, קבוצות קטנות של יהודים, שהיו במחנה המעצר, ואפשרו להם לחזור לישראל בהפלגה, וכך הגענו לארץ. בתחילה, שלחו אותי  ואת משפחתי, למחנה עולים סמוך לחדרה, שנקרא אגרובנד, וגרתי שם עד גיל שש. בהיותי בן שש, הסוכנות היהודית העבירה אותנו לגור בעיר חיפה, וגרנו בבתים עזובים, שהיו שייכים בעבר לערבים שברחו מחיפה, לאחר ששמעו שיהודים מגיעים לגור בה. גרתי בחיפה מעל ואדי ניסנאס, בשכונה שבה ערבים ויהודים חיו זה לצד זה, בשכנות טובה מאוד.

בהיותי בן חמש, נולד אחי הצעיר אדוארד. כשהייתי בן שמונה הוריי התגרשו. למדתי מכניקה בבית ספר תיכון מקצועי, בת גלים, ובכיתה י"ב עברתי ללמוד בבית הספר הטכני בחיפה. בסיום לימודיי, גוייסתי לשירות צבאי בחיל האוויר. שירתתי בבסיס רמת דוד, בתפקיד טכנאי חשמל ומכשירים, ובסיום שירות החובה, המשכתי לשרת עוד שנה אחת בקבע.

תקופת הילדות שלי הייתה טובה, ועל אף שהיו קשיים כלכליים, והוריי התגרשו, זו הייתה תקופה מלאת חוויות, וחברויות אמתיות שמבוססות על מפגשים חברתיים מהנים, ארוחות משותפות וקומזיצים.

        סבא חיים עם הוריו                               

סבא חיים עם חברים באכזיב

בתום שירותי הצבאי, הוציאו אותי מחיל האוויר, ונתבקשתי להמשיך את שירות המילואים שלי, בחיל השריון והתותחנים. מאחר שבאותה תקופה הציוד בחיל השריון היה מיושן, היו בו חיילים לא מיומנים ובלי מוטיבציה, העדיפו לקחת אנשים בעלי ידע מחיל האוויר. עברתי קורס שריונרים ותותחנים בבה"ד 9, והפכתי למפקד טנק בתותחנים. במהלך שירות המילואים שלי השתתפתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור.

בשנת 1973, בהיותי בן עשרים ושמונה, במהלך יום כיפור, בעודני בצום בביתי, גויסתי להשתתף במלחמה, כנגד מספר מדינות ערב, בתפקיד מפקד טנק. מלחמה זו נקראה מלחמת יום הכיפורים. אני והגדוד שלי, נלקחנו להילחם ברמת הגולן. במהלך המלחמה, הייתה פלישה גדולה של סורים, לתוך רמת הגולן והגליל העליון, בניסיון לחדור ולכבוש את טבריה, הכנרת וקריית שמונה. אני ולוחמי כל הגדודים שהיו עמי, עשינו כמיטב יכולתנו, והצלחנו להדוף את הסורים בחזרה לסוריה. המלחמה הייתה קשה מאוד, ואכזרית, ובמהלכה היו לנו נפגעים והרוגים רבים.

סבא חיים עם חיילים נוספים במהלך מלחמת יום הכיפורים

ממש לקראת תום המלחמה, נשלחנו לעשות אימון מסכם, בחולות הנגב בלילה, בחסות החשיכה. במהלך האימון היה עלינו לעבור עם הטנקים בתוואי לא מסומן. היה קשה מאוד לעבור עם הטנקים, ותוך כדי ניסיון לעבור שביל בין הגבעות, השביל התפרק, והטנק שהייתי עליו, ביחד עם שישה לוחמים נוספים, ושקל 30 טון, התהפך ונפל לתוך עמק עמוק. אני ושאר הלוחמים שהיו עמי על הטנק, עפנו ממנו ונפצענו פציעות שונות. אני נפלתי לתוך העמק, ונפגעתי קשה בברכי. על אף שפציעתי הייתה קשה, ונלחצתי ממנה, ניסיתי לסייע לחיילים שנפגעו אף הם. בעקבות הפציעה, פינו אותי, ואת שאר הפצועים בהליקופטר, לבית החולים בבאר שבע.

במשך מספר שבועות, הייתי מאושפז בבית החולים בבאר שבע, אך מכיוון שגרתי בחיפה, ביקשתי שיעבירו אותי, והעבירו אותי באמבולנס לבית חולים רמב"ם בחיפה. עברתי תקופת החלמה ארוכה, שכללה ניתוחים וטיפולים שונים, ליישור הברך. בהמשך תהליך החלמתי, נשלחתי לבית קיי בנהריה, לשיקום של מספר חודשים. במהלכו עברתי פיזיותרפיה וטיפולים בבריכה. נשלחתי לשיקום גם בבסיס שיקום צבאי במחנה דוד. הטיפול בי לאורך כל התקופה, היה טוב ומסור. במהלך תהליך ההחלמה והשיקום שנמשך כשנה, חוויתי כאבים, ותקופה ממושכת לא הייתי בביתי עם אשתי ובנותיי, מלבד ביקורים. בעקבות הפציעה, הוכרתי כנכה צה"ל.

הפציעה משפיעה עליי עד היום, בעיקר  בהליכה, ולעתים ישנם כאבים, אך התרגלתי לכך. למרות שניתנה לי האפשרות להשתחרר, משירות מילואים עקב פציעתי, לא הסכמתי לכך, והמשכתי לעשות מילואים עד גיל חמישים. אני שמח על כך שתרמתי את חלקי למדינת ישראל, מתוך אהבה וכבוד למדינה. אני לא מרגיש חרטה על כך שהשתתפתי במלחמה, שבמהלכה נפצעתי. בלי שום ספק הייתי חוזר ונלחם שוב במידת הצורך.

הזווית האישית

שחר: נהנתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה ביחד עם סבי חיים. היה לי מעניין מאוד ,והתרגשתי להקשיב לסיפור של סבי ולגלות פרטים שונים מעברו שלא הכרתי. למדתי מהסיפור שסבי אדם חזק, שהתמודד באומץ עם קשיים שונים. אני מאחלת לסבי בריאות, אריכות ימים, אושר והנאה, ומקווה שבקרוב תסתיים התקופה הקשה של ה"קורונה" ונוכל להמשיך להיפגש ולבלות ביחד עם כל בני המשפחה.

נועם: נהנתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה ביחד עם סבי חיים וזה תרם לי רבות. במהלך העבודה, גיליתי פרטים רבים שלא ידעתי על עברו של סבי והתרגשתי מהם מאוד. מסיפורו של סבי. הבנתי טוב יותר עד כמה הוא אדם מיוחד, וחכם בעל חוזק נפשי. אני מאחל לסבי שיהיה בריא, מאושר ומוקף אהבה כמו תמיד. שייהנה מכל רגע ביחד עם סבתי, וכל המשפחה, ושנמשיך לבלות ולהינות ביחד עוד שנים רבות.

סבא חיים: נהנתי מאוד מהעבודה עם נכדיי שחר ונועם. שמחתי לגלות את התייחסותם הרצינית לדברים שסיפרתי להם, ואת סקרנותם לשאול שאלות ולברר פרטים לגביי. היה לי נחמד שהזכירו לי דברים מעברי. אני אשמח שתוכנית זו תמשיך גם בדורות הבאים. אני מאחל לשחר ולנועם, שיהיו בריאים ומאושרים, שיצליחו בכל דרך, שלא יחוו מלחמות ושחייהם יהיו קלים, נעימים ומהנים.