מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי רובין. נולדתי בישראל ברמת גן, בבית החולים "רמת מרפא" ביום כיפור בשנת 1949 למשפחה דתית לאומית.

בסביבות גיל 4 עברנו להתגורר בשיכון ותיקים ברמת גן (שכונה גדולה שחלק גדול מתושביה השתייכו לתנועת החירות בוגרי תנועות האצ"ל והלח"י טרום הקמת המדינה). רוב תושבי השכונה היו בערך באותו הגיל, כך שהשכונה הייתה מלאה בילדים. למתי-מעט היו באותה עת רכבים ולמעשה כמעט שלא היה הבדל בין המשפחות העשירות למשפחות הפשוטות. בחנות המכולת אפשר היה למצוא רק פריטים בסיסיים כמו לחם, זיתים, גבינות פשוטות, מוצרי חלב ושימורים. ברוב המשפחות האימהות היו עקרות בית שדאגו למשפחה. מידי יום אכלנו בבית אוכל מבושל. מאותו זמן, למרות שבביתנו אכלו את אותם המאכלים כמעט מידי יום, אני מתגעגע למאכלים אלה עד היום. אכלנו בביתנו אוכל פולני, מרק עוף, גפילטע פיש, דג מלוח, קיגל וכו…מדי שבת הלכתי עם אבי לבית הכנסת. בחגי ישראל (ראש השנה, פסח, שבועות, סוכות) כל השכונה – דתיים וחילוניים – התקבצו בבית הכנסת והייתה חגיגה גדולה. במשפחתי היינו 4 נפשות: אמא, אבא, אחי הגדול ואני. אני ואחי אהבנו מאוד ספורט והיינו ספורטאים טובים: רצנו מהר, קפצנו רחוק וגבוה ואפילו בנינו לנו בחצר הבית מתקן לקפיצה לגובה והתאמנו לתחרויות. ייצגנו את בית הספר כמעט בכל הענפים, באתלטיקה קלה וזכינו במדליות רבות.

החיים בשכונה היו מהנים, מדי יום לאחר שחזרנו מבית הספר, אכלנו משהו בבית וירדנו לשכונה שם שיחקנו משחקים שונים בקבוצות, ברוב המקרים ילדים באותו הגיל בטווח של שנתיים שלוש. שיחקנו בשכונה במחבואים, חמש אבנים, הקפות, ים-יבשה, דודס, סטנגה וכמובן כדורגל ומשחקים נוספים. לעתים בין הערביים ולקראת החשכה כתעלול היינו מושכים חתיכת בגד מבד עשוי כנחש עם חוט דייג, ומה רבה הייתה שמחתנו כשראינו מישהו קופץ ובורח מהנחש המדומה.

בהיותי בערך בן שש בנו בשכונה גן מיוחד לזהירות בדרכים, שם התקינו רמזור ומעברי חצייה ואנו כילדים הלכנו לגן, שם נתנו לנו אופניים ומכוניות קטנות ונסענו בשבילים כדי ללמוד להתנהג בכביש. בתחילת נעורי הקימו בשכונה את ספיבק (מועדון ראשון בארץ לנכים אשר למדו לשחק כדורסל, פינג פונג, שחייה וכולי). כנער עזרתי הרבה לנכים שהגיעו למועדון, בירידה מהעגלות, איסוף כדורים שברחו מתחומי המגרש ועוד. בשכונה נבנו מגרשי טניס, שהיו בהם תחרויות ארציות ועולמיות ואנו צפינו במשחקים. כמו כן נהגנו להסתובב באזור הירקון ולדוג דגים ולשחק. בל"ג בעומר התחרינו מול השכונות האחרות למי יש את המדורה הגדולה ביותר. כמו כן השתתפתי בתנועת הנוער בני עקיבא.

לסיכום, רוב ילדותי עברה בשכונה שם שיחקנו. למדנו לחלוק עם החברים, לשתף גם את החלשים, לשחק בהגינות, לוותר ועוד, מה שהפך אותנו לאזרחים ישרים ופטריוטים למדינת ישראל.

הזוית האישית

הנכד זוהר: החוויה שלי עם סבא שלי לעשות את הסיפור הייתה כיפית, מעשירה את הידע, מצחיקה ורצינית ואני מאחל לסבא שלי את כל הטוב שבעולם, שיהיה לו מה שהוא ירצה.

סבא צביקה: החוויה שלי עם זוהר הייתה כיפית בגלל שהייתי במחיצתו ועשינו פרויקט יחדיו, אני שמח שזוהר יכול להכיר את סיפור הילדות שלי.