מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, נולדתי בתל אביב לזוג הורים ושלושה אחים. אבא שלי שירת בצבא הבריטי ואימא שלי גידלה ארבעה ילדים לבדה, היות ואבי היה במצרים ובאיטליה מטעם הצבא.

בגיל שנה וחצי עברנו מרחוב אלנבי בתל אביב לשיכון דן בצפון תל אביב. בגיל 4 לקחתי את אחותי הקטנה שהיתה בת שנתיים לטייל בשכונה מיפו, שם הגעתי לבית עם תריסים ירוקים והחלטתי שזה הבית שלי, מסתבר שזה היה בית בשכונה צהלה. בגיל 5 הייתי בגן חובה בשיכון דן על יד הבית שלי. בגיל 6 וחצי – 7 למדתי בבית הספר ממלכתי דן ובהפסקות הייתי משחקת עם חברות וחברים.

סבתא בנעוריה

בבית שלנו היה את הטלפון הראשון בשכונה והטלוויזיה הראשונה, אני זוכרת שכל השכנים קינאו בנו (במשפחה שלי) וזה הוביל לחרם בבית ספר של כמה שנים. אפילו כל החברים שלי עשו עליי את החרם כי הם רצו להיות "מקובלים" עד שזה נעצר. אף אחד לא דיבר איתי, מצאתי את עצמי מדברת לקיר, אף מורה לא עשתה כלום, למרות שאמרתי אפילו למנהלת. לאט לאט החרם פסק ובכיתה ו' הייתי אלופה בקפיצה לרוחק ולגובה באליפות בתי ספר, ואז כולם הפסיקו את החרם וביקשו סליחה. לא סלחתי כי ידעתי שזה יחזור ובלי שום קשר הראיתי כמה זה לא היה נעים. למדתי בתיכון ויצ"ו צרפת בתל אביב ארבע שנים, הצטיינתי בכל המקצועות.

בבית הספר שלי בהפסקות ובפעילויות לא היה שם דבר מענין, אני תמיד רציתי להיות אלופה באליפות קפיצה לרוחק ולגובה. כל יום הייתי מתעמלת בהתעמלות מכשירים אז היו לי קפיצות מעוד רחוקות ומאוד גבוהות. אבל זה לא הספיק, אני וחברה שלי כל יום אחרי ההתעמלות ולפעמים הכדורסל היינו נפגשות לפני הלימודים ובאמצע הלימודים היינו קובעות לאחר כך. בצהריים כל הילדים מהכיתה שלי היו נפגשים לשחק ורק אני וחברה שלי היינו מתאמנות על התחרויות וגם היינו באות לכל תחרות בילדותינו. בכיתה ו' סוף סוף יכולתי להתחרות, וזה קרה – נהייתי אלופת בתי הספר בקפיצה לרוחק ולגובה. אבל זה דרש המון השקעה, זריזות והעיקר להנות מזה!

שירות צבאי

התגייסתי לצה"ל במרץ 1968 ושירתי עד נובמבר שנת 1969 בממשל בעזה. לפני הגיוס אימא שלי חלתה במחלה קשה מאוד, זו היה תקופה לא קלה, אבא שלי היה בצבא וכל האחריות הייתה עליי. אני זוכרת שלפני הגיוס הודיעו לי שאמי נפטרה. זה היה הדבר הכי קשה בעולם לדעת שאין לך אימא שתגן עליך ואבא שלך גם יכול לאבד את חייו בכל רגע, אבל למזלי זה לא קרה ואבי הספיק להגיע לגיוס שלי.

התפקיד הראשון שלי בצבא היה בדובר צה"ל ובעקבות התפקיד החזרתי חלק משבויי צה"ל מתעלת סואץ ממצרים לארץ אחרי מלחמת ששת הימים. בתפקיד השני הייתי מזכירה של המושל הצבאי (מוטה גור).

סרטון תיעוד של סבתא: 

הזוית האישית

סבתא תמי: היה לי מאוד כיף ומעניין להיזכר בתקופה של הילדות ולשתף את נכדתי האהובה ענבר, להעביר לה קצת זיכרונות מהמאה הקודמת. התגובות שקיבלתי מענבר מאוד חיממו לי את הלב, הסקרנות שלה והשאלות לגביי העבר שלי. ולהשתתף ביחד בזיכרונות, לפתוח יותר על העבר שלי, וזה הייתה חוויה שלעולם לא אשכח.

ענבר: היה לי מאוד כיף להשתתף בדבר הזה ולחוות את זה, לדעת קצת על סבתא שלי ועל הילדות שלה, גם להיות, מה שנקרא, מראיינת. זה נתן לי גם סוג של "אומץ". אני די מרגישה שזה חיבר אותי לעבר של סבתא ולמאה הקודמת. מאוד אהבתי לחוות את זה עם סבתא ולפתח את הקשר איתה (זה לא כאלו לא היה לנו קשר טוב מקודם, אבל אני מרגישה ככה), זו הייתה חוויה שלעולם לא אשכח.