מאגר סיפורי מורשת

העלייה של סבתא חווה וסבא אהרון סבא וסבתא רבתא 

על הוריי: חוה ואהרון הרניק

סבא אהרון גדל בצ'רנוביץ וסבתא חווה בחוטין שניהם בחבל טרנסיציה ברומניה. שניהם גדלו בחול במשפחות מכובדות, ניצולי שואה, שחווה את זוועות השואה ואיבדו הרבה מקרובי משפחתם במלחמה. בסיום מלחמת העולם השנייה, סבתא חוה וסבא אהרון יחד עם השורדים הנוספים מהעיירות בהם גדלו, החליטו לאסוף את המעט ציוד שהיה בידם ולעלות לארץ.

הם יצאו לבוקרשט ברומנייה יחד עם חברי הקהילה על מנת לעלות לאוניה ולהפליג לארץ. רק מספר מוגבל של משפחות הורשו להפליג לארץ. סבתא לא הייתה נשואה, וסבא נותר לבדו אחרי קפץ מקרונות הרכבת והגיעה לעיירה – חוטין. ולכן ראש הקהילה בחוטין דאג להביא מניין ולחתן אותם ביחד בקהילת חוטין וכך, לאפשר להם לעלות עם כולם לישראל – וכך היה. הם הגיעו לארץ באוניית מעפילים, דרך קפריסין בדרך לא דרך. בעלייה ארצה סבתא חווה הייתה בחודשי הריון מתקדמים כשהגיעו סוף סוף לעתלית הורידו אותה מהאנייה למחנה המעצר – ושם ילדה אותי.

משם הם עברו למשך חודש לכפר אהרון, שהיה מיועד לעולים באופן זמני שהגיעו לארץ. אחר כך, דאג ראש הקהילה להעביר את כל משפחות לעיירה למושבה (אז) – רעננה, בו רחוב אחוזה ראשי, גם היום. כל רעננה הייתה אז שטח חקלאי. היו בה פרדסים ושדות שניקנו על ידי יהודים עשירים מניו יורק שעזרו לקנות אדמות ברעננה ולבנות את ביתם ושם בעצם אני גדלתי עם הוריי.

סיפור הילדות של סבתא פרחיה בכיתות א'-ח'

בילדותי לא נשלחתי לגן פרטי וגדלתי עם אמא בבית. גרנו ברחוב הרצל. מול הבית שלנו ברחוב הרצל, היה גן ציבורי ושם יצאנו לשחק ולרקוד עם חברי הילדים של הרחוב. אני זוכרת שבאמצע ינואר 1950, פקד את ישראל קור עז ולראשונה כיסה שלג גם את רעננה. רק בגיל חמש נשלחתי לגן חובה, ולאחר מכן עליתי לבית ספר יסודי למשך שמונה שנים (לא היו אז חטיבות).

וכשעליתי לכיתה א' עברנו לבית פרטי יותר מרווח ויותר קרוב לבית הספר. לא היו אז מחשבים, וחשבון למדנו מלוח כפל שהיה בגב המחברות חשבון- וכך למדנו בעל פה את לוח הכפל. רק בכיתה ה', התחלנו ללמוד אנגלית ואני מאוד אהבתי את המקצוע והמורה, ולכן תמיד קיבלתי מצוין באנגלית. היו מקצועות שאין היום כמו בישול וחקלאות ושיעור התעמלות וכיום נקראים שיעורי ספורט. לפני שנכנסנו לכיתות המורה להתעמלות היה עושה תרגילי הרפייה וקפיצות ואמר יפה "בוקר טוב" לכולם ואז רצנו לכיתות והיתה חוויה נהדרת שפתחה לנו כל יום בשבוע. אחרי בית הספר, פעמיים בשבוע, יצאנו לפעילויות בנוער העובד והלומד (תנועת נוער). במסגרת הפעילויות, התנדבנו לעזור ולתמוך בילדים שהיו זקוקים לעזרה להכנת שיעורי בית, או פעילות חברתית. כמו כן יצאנו לטיולים באיזור רעננה ובנוסף השתתפתי עם חבריי בעדלויאדות בחג הפורים ולכל בית ספר היה נושא למצעד ברעננה. בשבתות, יצאנו עם ההורים לפרדסים לפיקניק לקטוף קלמנטינות, תפוזים ואשכוליות.

בעבר, לא היו גם מכוניות והאוטובוס עבר אך ורק ברחוב המרכזי – אחוזה ומי שחפץ היה לצאת מחוץ לרעננה היה צריך לצאת מהשכונות ולצאת לרחוב הראשי ולתפוס את האוטובוס שיצא שלוש פעמים ביום. כמובן שהחקלאים נעו בתוך רעננה עם חמורים וסוסים או באופניים. לא היו פריג'דרים – היה מקרר. נסענו אם עגלות "למפעל" שבו יצרו את בלוק הקרח והעמסנו בעגלות את בלוקי הקרח כדי לקרר את האוכל במקרר.

רעננה הפכה לעיר רק בשנת 1982 כשכבר הייתי אמא בעצמי. היא לאט לאט התפתחה לעיר שהיא כיום – עיר גדולה מאחר והגיעו המון משפחות גם מאזורי תל אביב רמת גן ומכל הארץ והפשירו הרבה שטחים חקלאים.

סיפור הילדות של סבתא פרחיה מהתיכון והשירות הצבאי

למדתי בתיכון מקצועי "ויצו" בתל אביבארבע שנים במגמת אופנת בגדי ילדים. בסוף השנה העבירו את העבודות המצטיינות לתערוכה בצרפת ואני זכיתי במקום הראשון על עיצוב בגד לילדה.

אני זוכרת שבמסגרת התיכון פעם בשנה יצאנו לצעדת ארבעת הימים וזאת הייתה חוויה חברתית וחוויה שזכורה לי עד היום.

הלימודים במגמה למעשה היו לימודים תיכוניים לכל דבר עם כל המקצועות הראליים ו-50 אחוז אופנה. הלימודים החלו מ-7:30 עד 16:00 אחר הצהריים. הגיבוש החברתי היה מאוד חזק ועד היום יש לי חברות מתקופה זו. רציתי מאוד להתגייס לצה"ל ולכן לפני הגיוס החלטתי להזמין טלפון קווי להורים ואת המשכורות מצה"ל 50 אחוז לקחתי לעצמי ואת השאר שילמתי לחברת הטלפונים ודאגתי שיהיה קשר עם ההורים.

בצבא שרתתי בחיל הקשר ובין היתר יצאתי מדי פעם לתרגילים בשטח. בתום השירות הצבאי פרצה מלחמת ששת הימים והתגייסתי לשירות מילואים בתפקיד ב"מבצעים" במטה. ברגע שחזרתי לשירות החלטתי לחתום קבע, וזה היה שירות של 10 שנים .

נישואין ומשפחה

הכרתי את סבא אריה בצבא. אחרי תקופת חברות, בשנת 1970 החלטנו להינשא ולבנות משפחה.

סבא אריה – שירת בחיל האויר ברמת דויד ולכן הייתי צריכה לעבור ולשרת בחיל האויר. בינואר 1971 התחתנו ועברנו לגור ברמת דוד בבסיס שם שירתתי בתפקיד מודיעין . בעקבות מגפת האדמת שפרצה בבסיס, נאלצתי לעבור להסגר בתל אביב אצל דודתי למשך ארבעה חודשי הריון ראשונים ובשנת 1972 נולד בני הבכור יריב – דוד של תמר.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ובחג היינו אצל הורי ברעננה ונאלצתי להשאיר את יריב אצל הורי וחזרתי לעבודה במטה חיל האוויר. שירתתי סך הכל 10 שנים בצה"ל וסיימתי את השירות בדרגת רס"ר וכוכב ויצאתי להכיר את החיים מחוץ לצה"ל. לאחר מלחמת יום כיפור עברנו לגור ברעננה והלכתי ללמוד קוסמטיקה ופתחתי מכון בבית.

בשנת 1975 נולדה שרית אמא של תמר. בשנת 1976 סבא אריה נשלח להשתלמות להביא את מטוס ההוקאי מארצות הברית – ונסענו כל המשפחה לשליחות עד 1977.

בשנת 1985 נולדה הבת הקטנה נירית (דודה של תמרי). הילדים גדלו ילדות מאושרת ברעננה – יצאו לחוגים כגון: בלט, כדור עף ועוד… לכולם היו הרבה חברים, ביתנו היה פתוח וטיילנו המון בטבע. לאחר השירות הצבאי של ילדינו הם יצאו ללימודים. יריב ונירית סיימו הנדסת חשמל בבאר שבע ושרית סיימה ריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה.

בסיום הלימודים, כל אחד בזמנו התחתן וכולם הקימו משפחות לתפארת .היום אנו משפחה מורחבת עם שמונה נכדים שמחים ומאושרים ואני משתדלת לזרום אם דור זה והעברת מסרים של הערכים, סבלנות וסובלנות ולספר את הבדלי הדור והחובה להמשכיות של משפחה תומכת ואוהבת אחד את השני ללא דופי בדעות במחשבות ורצונות. לגיבוש המשפחה, אני דואגת לארגן טיולים וארוחות משפחתיות ומין הסתם בתוך כל החוויות אנו משתפים בסיפורים במחשבות בעבר , בהווה, ובעתיד וכך אנו מנחילים את הזיכרונות שנשמרים להמשך הדורות הבאים.

תמונות משפחתיות

קישור לסיפור בפורמט PDF: קשר רב דורי

מצגת על חווה הרניק ז"ל (1920 – 2005) אמה של סבתי מצד אמי: סבתא פרחיה

סרטון: סיפור חיים סבתא פרחיה

הזוית האישית

סבתא פרחייה: לסיום תמרי!, שמחתי מאד להשתתף בתוכנית איתך נכדתי האהובה תמרי! עבורי זו הייתה עוד הזדמנות לספר ולהיזכר בתחנות מחיי, מה אני חוויתי, חשבתי, פעלתי ושמעתי בביתי אז וכיום. כבת בכורה להורים יוצאי שואה תמיד אמי סיפרה בגאווה אחרי הסבל שעברו בשואה, איזו משפחה בנתה וגידלה וזו היתה כנקמה המתוקה שלה ומקור גאוותה. באותה נשימה המסר החינוכי בבית היה מאוד ברור, תמיד לשמוח בחלקינו – ללמוד, לעזור ולתרום לחברה ולאחרים. בכך אני משתדלת ליישם את צוואתה של אמי באופן כללי וכלפי משפחתינו המורחבת. על כן, העונג שלי במפגשים בתכנית, היה לשבת יחד עם תמרי נכדתי המתוקה … אני מספרת ואת מקלידה את זכרונותיי בתחנות חיי, ע"פ השאלות המסקרנות שלך.

מודה על ההזדמנות שניתנה לנו להשתתף יחד בתוכנית "הקשר הרב דורי". בטוחה שהמסר שלי/ושלך אחד הם: הבדלי הדור ע"פ ראייתי יכולים רק לקשר, לתרום, לחזק, לפנק ולעודד ולא לפחד כלל …!! לעוף קדימה, בכל נקודת זמן בחיים והשמיים הם הגבול. זיכרונות לא שוכחים, חוגגים, נהנים, צוברים הישגים וחוויות אין ספור ומספרים למען הדורות הבאים.

באהבה תמרי, שלך לתמיד – סבתא פרחיה!

תמרי הנכדה: לסבתא האהובה שלי, מאוד נהניתי לחוות את החוויה הזו איתך, אני גיליתי המון דברים חדשים עלייך, ובאופן כללי לדוגמא: גיליתי שירד ברעננה שלג, וגם שאת זכית מקום ראשון בתחרות לעיצוב בגדים לילדים. בנוסף את לימדת אותי המון ערכים חשובים כמו להעריך ולהסתפק במה שיש ולא רק לרצות עוד ועוד, והכי חשוב להמשיך להיות משפחה אוהבת ומגובשת שעוזרת אחד לשני ולצבור מלוא חוויות יחד – אני שמחה שעברנו תהליך זה, ובטוחה שאזכור את זה ולתמיד!, אוהבת תמר….

על תכנית הקשר הרב דורי: תכנית הקשר הרב דורי הינה בעניי תכנית מרגשת ערכית וחינוכית ממדרגה ראשונה שמקבלת משמעות כפולה בימים אלה. על אף שמדובר בתכנית מובנת היא מאפשר שיח בלתי אמצאי ובלתי מובנה בין ילדים לסבים וסבתות, להיכרות קסומה ומעמיקה ובניית גשר בין העבר להווה בין המשותף לשונה ובעיקר מהווה עוד אמצאי לחיזוק הקשר להיות ביחד לחוות יחד, לצחוק יחד. היא נותנת מענה על הסקרנות ההדדית שקיימת בילדים לשאלות לגבי העבר ובינינו, לגבי עולמם של הילדים בכלל ונכדתי האהובה בפרט. את החוויה המשותפת בטוחה שננצור וניקח הלאה עוד הרבה שנים קדימה, למרות שנקטעה לצערי בימים טרופים אלו.

החוויה של לעבור את התהליך כקבוצה מצד אחד וכזוג מצד שני מוצלחת מאד והיא גלשה הרבה מעבר למפגשים גם הביתה. ממליצה בחום לילדים לסבים ולסבתות גם לבאים אחרי – תודה 💝🌹 הקשר שלי עם תמרי מאד אוהב, מחבק ומכבד. היא משתפת מתייעצת, השיח ביננו פתוח ואישי פיתחנו יחד את האהבה לאפיה והיום היא מפתיעה את משפחתה. יום הולדתה הוא יום כייף עם סבתא, מתנות, והפתעות קטנות, איתה אני נשארת צעירה לנצח ואין אושר גדול מזה – אהבה 💖