מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה ב1951 בטרנסילבניה – רומניה.

היא גדלה בטרנסילבניה שכיום היא רומניה. טרנסילבניה היא אזור היסטורי המשתרע בחלקה המערבי והמרכזי של רומניה. תולדותיו היו קשורות בעת העתיקה לממלכת דאקיה ומאוחר יותר למשך אלף שנה עד 1918 לממלכת הונגריה על גלגוליה. ולכן במשפחה דיברו הונגרית. סבתי נולדה בעיר שנקראת אודאה שזאת עיר יפה עם תרבות אוסטרית. העיר הייתה מחולקת לשני חלקים, כשבאמצע עבר נהר.

הוריה של סבתי ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם.

סבתי למדה בבית ספר רומני, כי הוריה רצו שהיא תלמד עוד שפה חוץ מהונגרית. בעיר של סבתי היה גם תיאטרון ובתי קולנוע.

הוריה של סבתי ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם. הם תמיד רצו לעלות ארצה לארץ. וזה התאפשר בשנת 1961. סבתי הייתה כבר בת עשר, ואחותה בת שבע. הם הגיעו לארץ במטוס לאחר המון שעות טיסה. כשהגיעו שלחו אותם לעכו, והם גרו בצריפים ללא מים וחשמל. להוריה של סבתי היה מאוד קשה ללא שפה ועבודה.

לאחר כשנה סבתי עברה לבניין מגורים. סבתי מצאה עבודה והחיים התחילו להסתדר. חיי החברה בתקופה של סבתי היו אחת התקופות היפות ביותר בחייה.

לצבא סבתי לא התגייסה, כי היא התחתנה. ונולדו לה ארבעה ילדים . סבי עובד בסולל בונה יותר מארבעים שנה.

סבתא מסכמת: "הצלחנו להקים משפחה לתפארת, וכיום יש לנו אחד עשר נכדים שהגדול בן עשרים ושבע והקטן בן חצי שנה".

סבתי מרגישה בתור יהודיה גאה, שאין כמו המדינה שלנו, אין בה פחד, ולא צריך להסתתר. והכי חשוב היא יכולה להיות גאה ביהדותה.

הזווית האישית

נויה – למדתי שסבתא רבתא של אמא שלי ,הקימה משפחה לתפארת, למרות שעברה שואה ושנאה. אמא שלי וכל המשפחה הם דור ההמשך, ויש לנו אושר גדול מאד על כך שסבתי הצליחה להקים משפחה, ובזכותה המשפחה מתרחבת וגדלה.