מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור החיים של סבתא לאה אליעזר

אני וסבתא לאה
יום החתונה של סבתא וסבא
העלייה במרבד הקסמים, וטלית מיוחדת של סבא רבא

סבתא לאה נולדה בתימן בעיר דמאר. לסבתא לאה היו תשעה אחים, ארבע אחיות וחמישה אחים. סבתא הייתה הבת השמינית מבין כל האחים. שלושה אחים ואחות אחת נפטרו ממחלות ילדות, רובם מאבעבועות שחורות. כשסבתא הייתה בת שלוש היא ואחותה הגדולה חלו. האחות הגדולה באבעבועות רוח רגילות וסבתא בשחורות.

בתימן הבנות לא הלכו לבית ספר ולא לגן, הבנים הלכו לחדר ללמוד אצל הרבי. הבנות מגיל קטן למדו לטחון באבן ריחיים, לאפות, לתפור ולסרוג. אבא של סבתא עבד כאורג שטיחים. הבנות עזרו לו לטוות את חוטי הצמר ועזרו לו באריגה בנול. כאשר לא הייתה עבודה באריגה, אבא של סבתא היה מסתובב בין הכפרים ומתקן כלי חרס.

כשסבתא הייתה בערך בגיל 4, ההורים שלה נפרדו והיו בבית ארבעה אחים: שתי בנות ושני בנים. האחות הגדולה הייתה כבר נשואה. לפי החוק בתימן חילקו את הילדים בין ההורים. לאימא של סבתא נתנו את הבן והבת הגדולים, כדי שיעזרו לה בפרנסה, ולאבא של סבתא נתנו את הבן והבת הקטנים. ההורים נשארו לגור באותו בית אבל לא היה ביניהם קשר, כל אחד גר בקומה אחרת. כשסבתא הייתה בערך בת 6 והאח הקטן שלה בני היה בן 4 וחצי, אבא של סבתא לקח אותם ונסע איתם לעדן, שם הייתה מושבה בריטית, כדי לעלות איתם לישראל, שעדיין הייתה תחת שלטון אנגלי. כשסבתא הגיעה לעדן עם אחיה ואבא שלה, לא היה להם איפה לגור. הם פגשו את ראש הקהילה היהודית באותה עיר, שהציע להם לגשת למחנה בחשד, זה היה מחנה שהוקם על ידי ארגון הג'וינט לפליטים מתימן. המחנה היה בנוי מסוכות קש, חוץ מהמרפאה ומהמשרדים שהיו בנויים מאבן. סבתא ואחיה הקטן התקבלו למחנה כיתומים וחיו במחנה מספר שנים.

ביום בו הכריזו על הקמת מדינת ישראל, הערבים שרפו את הרובע היהודי בעדן ונהרגו בסביבות 270 איש. הרוב מתו מיריות של הצבא הבריטי. ביום 5 לינואר 1949 עלתה סבתא לארץ ביחד עם אחיה הקטן, ללא הורים, כיתומים, בעלייה שנקראה "מרבד הקסמים". זה היה המטוס הראשון שהביא עולים לארץ מתימן.

כשסבתא הגיעה לשדה התעופה בלוד, רבע שעה אחרי שירדו מהמטוס, הייתה הפגזה בשדה התעופה. סבתא וכל העולים נשארו בשדה התעופה בחושך במשך כ-3-4 שעות. לאחר מכן העלו על אוטובוסים את כל הילדים, שעלו בלי הורים ולקחו אותם למחנה נוער בנתניה. את המשפחות לקחו למחנה בעתלית.

סבתא ואחיה הקטן גרו במחנה בנתניה כשישה חודשים. במחנה סבתא עברה ניתוח עיניים כי היא הייתה חולה במחלה שנקראת גרענת. ממחנה נתניה חילקו את הילדים למקומות שונים, בלי לשאול אותם לאן הם רוצים ללכת. את סבתא שלחו לחינוך חקלאי, למשק הפועלות בעיינות ליד נס ציונה. את אחיה הקטן שלחו לחינוך דתי, לכפר חסידים ליד חיפה. בעייינות ארגנו קבוצה של נוער עולה מתימן וקראו לקבוצה קבוצת גאולים. בעיינות סבתא גרה בערך שנתיים. מעיינות שלחו את הקבוצה לקבוצת נוה איתן בעמק בית שאן, להכשרה. משם התגייסה הקבוצה לנח"ל. במהלך מטווח ירי התגלה שסבתא כמעט לא רואה בעין ימין ואז שלחו אותה לרופא עיניים. הסתבר שעין ימין נפגעה בזמן הניתוח ולכן סבתא קיבלה פטור מהצבא. כל הקבוצה יצאה דרך הנח"ל להיאחזות בקיבוץ גזר ומשם שלחו את סבתא לבית ברל ללמוד הדרכת נוער (חינוך).

בבית ברל סבתא הכירה את סבא ניסים. כאשר הסתיים הקורס שלחו את סבתא למעברה בנהריה כדי להדריך נוער ואת סבא ניסים שלחו להדריך במעברת עמישב בפתח תקווה. במשך הזמן סבתא עברה לפתח תקווה והיא עבדה ביחד עם סבא בשעות הערב בהדרכת נוער בעמישב (1952). בנוסף במשך היום סבתא עבדה במשק עופות וסבא עבד כרפד.

סבא וסבתא גרו ביחד והתחתנו ביום 23.7.1953. לסבא וסבתא כיום יש ארבעה ילדים, חמישה נכדים ושני נינים.

חפץ הטלית של סבא רבא – אבא של סבתא

הטלית של אבא של סבתא היא חפץ מיוחד במשפחה. הוא השתמש בטלית הרבה שנים. הטלית היא עבודת יד מארץ ישראל שאבא של סבתא הזמין כשהוא עוד התגורר בתימן. בטלית הוא השתמש רק בשבתות וחגים בשמחות וחס וחלילה באבל.

סבתא שלי קיבלה את הטלית מאבא שלה כדי לשמור עליה. אחרי שאבא שלה נפטר, סבתא שלי נתנה את הטלית לאח שלי לבר מצווה בכותל. לאבא של סבתא קראו שלום בן עמי אחרי העברות. לפני העברות קראו לו סאלם בעייבע.

העבודה בלול, בהדרכת נוער ומשם לעצמאות

אחרי שסבתא עברה קורס להדרכת נוער בבית ברל, היא עבדה בהדרכת נוער במעברה בנהריה. לאחר כחצי שנה סבתא עברה להדריך בפתח תקווה ביחד עם סבא ניסים. בערבים היא עבדה בהדרכת הנוער בעמישב ובבקרים סבתא לאה עבדה בלול כלולנית. מספר שנים לאחר שסבא וסבתא התחתנו, סבא פתח מרפדיה וחנות רהיטים, ובהמשך סבתא החלה לעבוד איתו בחנות.

הזוית האישית

סבתא לאה: היה טוב. אני חושבת שתמיד טוב ומעניין להיזכר בדברים מהעבר וזה אומר שהראש עוד עובד.

רונה: היה לי ממש כיף ומצחיק לעשות עם סבתא את התוכנית הזאת והיה לי מאוד מעניין להכיר את סבתא יותר טוב.

מילון

אבעבועות שחורות
אבעבועות שחורות היא מחלה מידבקת, הנגרמת על ידי הנגיף Variola major.

עִברוּת
עִברוּת הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי. עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ"שלילת הגלות". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאבא של סבתא קראו שלום בן עמי אחרי העברות. לפני העברות קראו לו סאלם בעייבע“

הקשר הרב דורי