מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי אורלי ברקוביץ, נולדתי בישראל בשנת 1957 וגרתי כל הילדות והבגרות שלי ברמת גן. גרתי עם המשפחה שלי בבית צנוע עם שני חדרים. היינו שתי אחיות, אני הייתי הצעירה מבין השתיים, אבא שלי היה נכה צה"ל – הוא היה נהג משאית והוא נפצע בשיירות לירושלים שהיו בזמן המצור בשנת 1948. שנה שלמה הוא היה משותק וכשהוא החלים הוא חזר שוב להיות נהג משאית. אימא שלי גם עבדה, ויחד עם זאת חיינו בצניעות ולא היה חסר לי דבר, לא חומרי, לא כלכלי וגם לא רגשי. לא הייתה חסרה לי אהבה ושום דבר נוסף לא היה חסר לי. כשהייתי חוזרת מבית הספר אימא שלי הייתה מחכה לי בבית, היא הכינה לה ולי ארוחת צהריים, ישבנו לאכול יחד, דיברנו על איך עבר היום ואם הייתי זקוקה לעזרה באיזשהו מקצוע. אימא שלי הייתה עוזרת לי. כשהייתי ילדה לא הייתה טכנולוגיה כמו היום, אז שיחקנו כל הילדים בחוץ בקלאס, חבל, מחבואים וכו. בסביבות גיל 13 14 הייתי בתנועת הנוער "הנוער העובד".

לימודים וצבא

בגיל 14 סיימתי את בית ספר היסודי והלכתי לתיכון, במשך שנה אחת הייתי בבית ספר אורט במגמת לבורנטים ואחרי שנה עברתי לתיכון עיוני לארבע שנים. כשסיימתי את התיכון הייתי בת 19, התגייסתי לצבא למשך שנתיים ושירתי בחיל השיריון. בחלק מהשירות הייתי פקידה של מפקד גייסות השיריון אלוף מוסה פלד. אחרי זמן מה נשלחתי לקורס מחשבים בבסיס השלישות ברמת גן. אחרי שנה ראשונה בצבא הכרתי את בעלי והמשכתי לשרת את כל השנתיים המלאות וחודשיים אחרי שהשתחררתי התחתנתי.

חתונה ונכדים

ביומולדת 21 שלי התחתנתי והמשכתי לגור עם בעלי במשך חמש שנים נוספות ברמת גן, שם נולדו לי שני הבנים הגדולים – שחר וברק. לאחר חמש שנים עברתי עם בעלי ושני בניי לכפר סבא, שם התגוררנו למשך שש שנים ושם נולד בני השלישי זוהר. לאחר שש השנים האלו עברנו להרצליה, שם נולד לי הבן הרביעי רום ומאז חלפו 32 שנה בהרצליה.

בגיל 53 זכיתי להיות סבתא לנכדה הבכורה המקסימה אלה ברקוביץ, מאז היוולדה נולדו לי עוד חמישה נכדים ונכדות. אין מאושרת ממני כשהם באים ואני עומדת ומכינה בעבורם את כל המטעמים שהם אוהבים, ובעיקר בימי שישי  בערב ובחגים כשאנו יושבים כולנו יחד, אני מדליקה נרות שבת בזמן ובעלי שמברך על היין והחלה. זה נותן לי כוח להמשיך.

הזוית האישית

סבתא אורלי: נהניתי במיוחד ללמוד עם נכדתי ולשתף אותה בסיפור חיי.

אלה: נהניתי להקשיב וללמוד על סבתא, היה לי כיף מאוד.