מאגר סיפורי מורשת

שמי פרץ קזולה, עליתי לארץ בגיל ארבע. יצאנו מביתנו עד לעיר הבירה ואז הגענו לאלג'יר, עיר הבירה. זה היה בסוף שנת 1943, כשהייתה מלחמה גדולה באירופה, שם העלו אותנו על ספינת בית חולים צבאי בריטי שלקח פצועים למזרח הרחוק דרך תעלת סואץ. הייתי אני, אבי ועוד מספר משפחות שהגיעו מהעיירה שנולדתי בה (גרדיאה). הורידו אותנו בפורט סעיד במצרים ושם העלו אותנו לרכבת שבזמנו חיברה בין מצרים לארץ ישראל עד ביירות.

בחיפה הורידו אותנו למחנות עולים, אנו מדברים על לפני קום המדינה וכל התקופה הזו הייתי עם אבי, אחי ואמי נשארו באלגיר. עברנו לגור בגבעת שמואל שהייתה כולה פרדסים ואבא עבד לחתוך את העצים ולבנות בתים לניצולי השואה. בסוף שנת 1945 אמי הגיעה לארץ עם אחי. אז פרצה מלחמת השחרור, אבי היה מגוייס לצבא ואני הייתי בן 10. בשנת 1950 היינו צריכים לעזוב שם והצטרפנו לגרעין של עולים שהקים את מושב רינתיה במסגרת "מן העיר אל הכפר".

ילדות

את ילדותי ביליתי עד גיל 10-11 בגבעת שמואל. לאחר מכן ההמשך שלה היה במושב במושב: שילבנו עבודה, לימודים ומשחקים. שיחקנו בעיקר עם הילדים בבית הספר. אחר הצהרים היינו עוזרים להורים בעבודות המשק בחריש, בקציר, בחליבה, לקחת את החלב למחלבה ולגדל ירקות. לאחר חליבת הלילה שהייתה בשעות הערב, היינו יושבים לעשות שיעורים לאור של עששיות והכל היה ככה עד שהגייסתי לצבא.

התנדבות

לאחר השירות הצבאי שלי הלכתי ללמוד בבית ספר למדריכי נוער. ניהלתי מועדונים של נוער, היינו אוספים אותם מהרחוב בבאר יעקב ובאמישב  במשך שלוש שנים במסגרת תנועות נוער שונות. לאחר שלוש שנים נכנסתי לעבוד בתעשייה אווירית בתור ממסניק (מכונאי מטוסי סילון). את הידע רכשתי במסגרת קורסים בתעשייה האווירית. לאחר 35 שנות עבודה פרשתי לפנסיה מוקדמת וחיפשתי מה לעשות. התנדבתי למשמר הגבול ליחידה שנקראת מתמידים: אלו מתנדבים של משמר הגבול ששומרים על האזור החקלאי. לאחר מכן התחלתי להתנדב ביד שרה, ארגון שמסייע לנזקקים לציוד רפואי (כיסאות גלגלים, קביים, הליכונים וכל מיני מכשירי עזר).

הזוית האישית

יובל: מאד נהניתי לעשות את הפעילות עם סבא. למדתי להכיר אותו יותר לעומק, הוא חיבר אותי לסיפורי העבר שלו. עניין אותי לראות במה הוא עוסק וכיצד הוא ממלא את יומו בגיל השלישי. היה לי מעט מאתגר, כי לפעמים הרגשתי שיש הרבה משימות בו זמנית ואני לא מספיק להפגש עם סבא להכין את זה בזמן.

סבא פרץ: היה לי מעניין לעבוד עם הנכד שלי ולספר לו על דברים שעשיתי, ועל החיים בכלל בתקופה שהייתי בגילו. זה הזכיר לי הרבה דברים מהילדות מהמורים ומהמורות שהיו לי ועל חברים שנפלו במלחמות, על תקופת הילדות שלי לפני קום המדינה.