מאגר סיפורי מורשת

שמי יוכבל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת את סבתא שלי, חגית, במסגרת התכנית.

סבתא שלי חיה עם הוריה בחיפה. בשנת 1965 סבתא חגית סיימה תיכון, וכמו כולם היא רצתה להתגייס לצבא אך ההורים שלה סירבו כי הם היו שורדי שואה והם רצו לגונן עליה כמה שאפשר. סבתא שלי ביקשה מהם שאם הם לא נותנים לה להתגייס, שלפחות תלך לשנת שירות ב"בני עקיבא", אך גם את זה הם לא אפשרו לה. השכנים שלה שגרו לידם היו גדולים ממנה בשנה. הם קנו בית מלון בירושלים, עברו לירושלים והזמינו אותה לבוא לגור איתם. סבתא שלי החליטה כמרד נעורים בהוריה לעבור לגור בירושלים ואף החלה ללמוד מזכירות רפואית במכללה.

כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בבקרים כמזכירה של מנכ"ל חברה ואחר הצהרים היא הייתה הולכת ללמוד. חברתה שהיא עברה לגור איתה בירושלים הכירה אנשים בסביבה, לא כמו סבתי שלא הכירה אף אחד. במסיבת חנוכה אליה הוזמנה פגשה את סבא שלי אלי שהיה חייל בן 23.  הם החלו לצאת קבוע כחברים.

הם מספרים שבבקרים, כאמור, סבתא שלי עבדה ואחר הצהריים הלכה ללמוד,  סבא שלי היה מחכה לה בסוף יום הלימודים ואז הם היו יוצאים לאכול ביחד. עברו כמה חודשים ופרצה מלחמת ששת הימים. סבתא שלי באותה התקופה גרה עם שותפות על הגבול בין ירושלים והחלו הפצצות. באותה התקופה היא כבר הכירה את כל המשפחה של סבא שלי. אחותה של סבא שלי אמרה לה לבוא לגור איתם במהלך המלחמה, וכך היה.  בשנת 1968 הם התחתנו ועברו לגור יחד.

מאז עברו הרבה ביחד. טיילו ונהנו מאד מהחיים והמשפחה.

הזוית האישית

יובל: למדתי מסבתא שלי את התכונה לעמוד על שלה כשהיא מאמינה במשהו חשוב.