מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה בבוקרשט שברומניה.

 

במשפחה המצב היה קשה, כי לא היה מה לאכול ולכן אמי לא ילדה עוד ילדים ונשארתי בת יחידה. הילדות שלי הייתה מאושרת כי גדלתי בבית עם גינה ועץ דובדבן ענק שבו ביליתי את רוב היום.

 

 

  עם אמא בגיל 2

עברנו לגור במרכז העיר ולמדתי בבית ספר קטן שהיה בחצר של כנסייה נוצרית כי ברומניה הרוב הגדול הם נוצרים. החברות שלי עשו סימן צלב כאשר עברו ליד הכנסייה, ולא הבינו למה אני לא והסברתי להן שאני יהודייה. 

בתמונה אמא ואבא ואני בת 15

בחודשי הקיץ אחרי הלימודים בתיכון טיילתי הרבה ברומניה, ארץ יפה עם המון הרים גבוהים וים כחול למרות שקוראים לו הים השחור. באחד הטיולים אמא באה לבקר אותי.  

 

 

 

מחבקת את אמא בגיל 17

 

בסיום הלימודים רציתי ללמוד באוניברסיטה לימודי היסטוריה ואומנות. אבא שלי, איש חכם ומשופם, הציע לי ללמוד רק אחד משני מקצועות: רפואה או הנדסה מפני שליהודי המקצועות האלה מאפשרים להתפרנס בכל העולם, ואבא שלי מאוד צדק.

 

בסיום לימודי הנדסת מכונות החלטתי לעזוב את הבית ולנדוד בעולם. הארץ הראשונה שהגעתי הייתה: איטליה ארץ יפיפייה שבה טיילתי מאגם קומו בצפון עד נפולי בדרום. גרתי באכסניות נוער ונסעתי בטרמפים. אחרי זה המשכתי לנדוד והגעתי…

 

לצרפת התחלתי בדרום, אזור הים התיכון שבו חופים עם אבנים קטנות, בתים יפים עם גינות ובהן עצי דקל, הרי האלפים והים התיכון הכחול עם סירות לבנות יפות. בעיירה ליד אגם בדרום צרפת פגשתי אדם שהיה צלם מקצועי. אמרתי לו את שמי ואת מטרתי להגיע לפריז. הוא הבטיח שישלח לי תמונות אם הוא יצלם אותי דרך דואר מיוחד שבו לא צריך לדעת כתובת.

 

 זאת התמונה שהצלם צילם אותי ממרחק ללא ידיעתי בגשם שוטף.

 

כשהגעתי לפריז, הצלחתי ללמוד צרפתית ולהתחיל לעבוד במפעל, (מזל שלמדתי הנדסה).פריז היא עיר מדהימה ומרשימה שבה גרתי שנה, בזמן הזה עשיתי קורס סירות מפרס וטיפסתי על הרי האלפים. 

 

 

בגלל שהיה לי קצת כסף ולא הספיק אפילו לתחבורה ציבורית, הלכתי המון ברגל עם מפה ביד, וכך הכרתי את פריז ככף ידי. זו הייתה תקופה מאוד יפה ומעניינת, הכרתי יהודים מארצות שונות: מטוניס, מפולין ומרומניה.     

לאחר מכן החלטתי לשנות יבשת והגעתי לארצות הברית, בוסטון עיר יפיפייה, ושוב למדתי וגם עבדתי. טיילתי לכל אורך החוף המזרחי,  בקרתי בערים החשובות (נו-יורק, וושינגטון, פילדלפיה), עשיתי בחורף סקי במקומות שונים, בקיץ טיילתי ביערות, טיפסתי על הרים ושחיתי באוקיינוס האטלנטי הקפוא.

 

 

בשנת 1972 הגעתי לישראל. מיד לאחר מכן התחתנתי עם בן זוגי, ומאז חיים יחד עם ילדינו ונכדינו. לאחר שהגעתי לישראל ולמדתי את השפה העברית באולפן (3 חודשים בלבד), עבדתי במקומות שונים. נסעתי במסגרת העבודה לקליפורניה ושחיתי גם באוקיינוס השקט במים החמימים וזה היה ממש כיף.

 

עם ילדיי

היום אני עובדת פחות ויש לי זמן לבלות הרבה עם נכדי האהובים. 

 

לסיכום: לא צריכים לפחד משום דבר!  

מאוד נהניתי להיות חלק בפרויקט "הקשר הרב דורי" ומאחלת שיותר ויותר סבים וסבתות יהדקו את הקשר הנפלא עם נכדיהם. 

בכבוד רב, מאיה נגרין שפרמן.   

 

תשע"ה