מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של ריה וודיאנסקי עם אלן. ריה נולד בשנת 1923 באוקראינה בברוויקוט. הוא עלה לארץ בשנת 1994. ריה מספר לאלן את חווית הבריחה מהנאצים:

"בשנת 1941 כשהנאצים התקרבו, הגענו לנהר דון ועלינו על סירה בשביל להגיע לקזחסטן. שם התחבאנו עד סוף אוקטובר. המלחמה עוד לא הגיעה עד אלינו, לאחר מכן הגענו לנהר וולגה והיינו צריכים להגיע לצד השני של הנהר, עלינו על סירה וחצינו את הנהר ועלינו על רכבת, היינו אני, אמא שלי ואחותי הקטנה, אחותי הגדולה לא ברחה איתנו היא ברחה בדרך אחרת.

מהרכבת הגענו לעיר שנקראת אוראל ומסביב היום כפרים קטנים כמו קיבוצים. כשהגענו לעיר היה קר ולא היה לנו בגדים חמים. אז אנשים הביאו לנו בגדים חמים ואז הגיעו מכוניות שלקחו אותנו לקיבוצים שמסביב (35 ק"מ) ושם עבדנו חיינו 4 שנים. אחותי הגדולה עבדה בשדה, אמא שלי לא עבדה היא הייתה תופרת בבית, ואני עבדתי בבניית מסילות רכבת וזה היה מאוד קשה בגלל שהיה חורף, היה קר והאדמה הייתה קפואה וככה עבדתי חצי שנה מדצמבר עד מאי, לא היינו חוזרים לבית. היו לנו שם אזורי לינה וישנו שם. אחרי חצי שנה חזרנו לבית ואחרי זמן קצר חזרנו שוב לעבודה אבל במקום אחר, שדה תעופה. לאחר כמה זמן חזרנו שוב הביתה והייתי חולה.

לא הייתה לנו טלוויזיה או רדיו, היה רק דואר וכל הזמן הייתי אוספת את הדואר בבוקר מבניין הדואר. יום אחד באביב 1944 הלכתי לאסוף את הדואר ושמעתי שם ברדיו שהנאצים עוזבים את אוקראינה והחלטנו לחזור לבית שלנו באוקראינה ורק ביוני קיבלנו אישור לנסוע, חזרנו לאוראל קיבלנו כרטיסים ושבועיים נסענו ברכבת לאוקראינה. בזמן שהיינו ברכבת גם הייתה איתנו פרה בשביל חלב. הבית שלנו היה בכפר שנקרא ביקות וראינו שבבית שלנו גרה אישה זרה. האישה הזאת גרה שם בגלל שכל היהודים שהיו באותו כפר ברחו ולא חזרו או נהרגו, אז אנשים אחרים תפסו את מקומם.

את היהודים שהרגו זרקו לבאר גדולה, זרקו לשם כ – 1000 יהודים. מאז לא שותים מן הבאר הזאת.

האישה פינתה את הבית ומאז גרנו שם. הנאצים לא עזבו לגמרי את אוקראינה. אבא שלי חזר הביתה וכשהוא חזר רצנו אליו וחיבקנו אותו ואמרנו לו שהמלחמה נגמרה, לאחר המלחמה הכרתי את גרגורי (סבא רבא שלי) (הוא היה מנהל מפעל לייצור יין, והכין מתכונים והמלצות ליינות טובים. הוא מפורסם באוקראינה בנושא היין ויש לו תעודות בנוגע לזה.) גרגורי היה בשואה וניצל מהגטו והצבא הרוסי העביר אותו לעיר אוסלו שבנורווגיה ומשם הוא חזר לאוקראינה ושם הוא התחתן.

לפני שהוא נלקח לגטו הוא היה לוחם בצבא הרוסי. בשנת 1994 הם עלו ארצה בגלל שכל הבנים שלה עלו לארץ. הם עלו ארצה במטוס לתל אביב ואז קנו דירה במעלות."

הזוית האישית

אלן: בכתיבת העבודה התרגשתי ואני מאחל לכל אחד שיחווה חוויה זאת.