מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה קייזמן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

השנה 1948. התאריך 14 במאי. דוד בן גוריון מכריז על הקמת המדינה. צבאות ערב תוקפים את המדינה שזה עתה נולדה. מתחילה מלחמת העצמאות. בגולה, אלפי קילומטרים מישראל, ילדה מתיישבת ליד הרדיו עם משפחתה ומקשיבה למה שקורה פה. היא לא מבינה מה מושך אותה להקשיב ולהקשיב. אין לה ידע בהיסטוריה ולא בציונות.

בחייה לא הייתה בארץ זו, היא באה מבית מסורתי אבל לא דתי. היא מתפללת להצלחה, היא חרדה לגורל הלוחמים והיא קופצת ובוכה משמחה כאשר המלחמה מסתיימת.

כך התחיל הקשר והאהבה שלי לישראל.

שנים אחר כך גרתי בצרפת. שם למדתי, עבדתי, התאהבתי, והתחתנתי. היו לי חיים נוחים אבל תמיד ידעתי שאגיע לארץ ישראל. לאחר לידת בתי הבכורה, מיה, החלטנו אני ובעלי לגדל אותה בארץ, ולחסוך ממנה את האנטישמיות שהייתה חווה בגולה. כילדה, אני הייתה צריכה לברוח במשך שנים ללא מקום מבטחים בגלל זהותי היהודית, ועכשיו ישנה האפשרות שלי לאפשר מקום מבטחים לבתי ומשפחתי כאשר אנו מוקפים בבני עמנו, ללא חשש מלחץ תמידי החווים במולדת המתייחסת אלייך כזר. כמו שאומר השיר, "אין לי ארץ אחרת".

השנים הראשונות בארצי האהובה היו מלאות באתגרים, לא הגענו עם כסף רב, והיינו צריכים לעבוד עבודת כפיים ולחיות בצנע עד שביססנו את עצמנו, אך שנים אחר כך, אני מוקירה תודה על הזכות שהיתה לי להשתתף בבניית ארצנו.

המשפחה התרחבה, נולדו לנו ילדים בארץ מולדתם, והקהילה שהיינו מוקפים בה הובילה לחוויה שונה לגמרי של תחילת חיים חדשים במשפחה. עכשיו היתה לנו תמיכה רבה, והטוב שהרגשנו בלחיות בארץ שנועדה להכיל אותנו היה טוב יותר משיכולנו לחלום עליו.

אני המשכתי במקצוע האהוב עלי, הוראה וחינוך. בצרפת לימדתי עברית ועכשיו זכיתי להגשים את חלומי וללמד בעברית בארץ הדוברת אותה שפות נוספות.

מאוחר יותר כאשר התעמקתי בהיסטוריית הארץ, תמיד הפליאה אותי העובדה איך ארץ קטנה וענייה הפכה לערש תרבות, למרכז של דתות מונותאיסטיות – יהדות, נצרות ואיסלאם, ולמוקד עניין עולמי. היום, הארץ הקטנה, למרות קשיים רבים, מתפתחת והיא בין המובילות בתחומים רבים כמו מדע, טכנולוגיה, רפואה, והייטק. ראיתי את הארץ המתקשה שהיה לי קשר לא ברור אליה מגיל צעיר, עולה ופורחת.

ועכשיו, אני כותבת לנכדתי האהובה תמר, ומקווה להוריש לה את אהבת ארצנו.

הזוית האישית

ליאורה: חשתי התרגשות גדולה בשיתוף חווית שמחת האהבה של הסבתא לנכדתה.