מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שאנו הולכים לספר לכם מתחיל באמריקה.

בדרום אמריקה ! איך הכול התחיל ?

סבא חיים נולד בקראקס, ונצואלה. איך הכול התחיל ?

ההורים של חיים ברחו לפני השואה מאירופה והגיעו לוונצואלה. שם הם הכירו, התחתנו ואחרי כמה שנים, הם עברו לצ'ילה. דולי נולדה בסנטיאגו, צ'ילה – דור רביעי באמריקה בתחילת המאה ה- 19 לקהילה היהודית הקטנה בצ'ילה לא היה רב – אז הביאו את האבא של הסבא רבה של דולי – שהיה רב באירופה.

 

ככה הגיעה המשפחה של אבא של דולי לאמריקה המשפחה מצד אמה של דולי: סבא שלה ברח מרוסיה עם שני בני דודים. בזמנים ההם צבא הצר היה מגייס צעירים למשך 7 שנים. הם התכוונו להגיע לצפון אמריקה, אבל הנסיעה הייתה קשה והם ירדו מהאנייה בצ'ילה שבדרום אמריקה. סבא של דולי היה מספר שהוא הגיע לאמריקהעם מטען בן 53 חלקים, ולאנשים המופתעים היה מסביר: "חבילת קלפים וגרב אחד"

 

בחופש הגדול, יום אחד דולי התווכחה עם ההורים שלה שרצו לשלוח אותה עם בן דודה לקנטרי קלאב של הקהילה

היהודית בצ'ילה. בסוף נכנעה והיא נסעה. כאשר הם הגיעו לקנטרי, בן דודה נתן לה את כל התיקים שלו והלך. דולי

חיכתה לו ומשלא חזר כעסה והחליטה לחפש אותו. המפגש: דולי מצא אותו בין חבורת בנים ובנות וזה עוד יותר

הכעיסה אותה. זרקה לו את הדברים לדשא ואמרה לו שהוא חוצפן. תוך כדי זה, ניגש אליה בחור נחמד (סבי לעתיד)

הושיט לה יד ואמר לה : שלום, נעים מאוד, קוראים לי  חיים אקרמן.

התפתחה, כאמור הייתה תקופת חופש הגדול וכך הם נפגשו כל יום בקנטרי במשך כחודשיים. ביום הולדת

ה-15  של דולי לקח אותה סבא למסעדה מפוארת שבא הציע לה חברות . הסביר לה שעוד לפני שנה שמה עיין עליה

(הוא חשב שהיא  יותר בוגרת לפחות בת 16 כי היא הייתה בכיתה יא) על כן, החליט שהוא מחכה עוד שנה (שתגדל

קצת). כך היה רק שדולי הייתה בת 14!

 

הם היו חברים 6 שנים וחיים מאוד מאוד אהב אותה ולכן חיזר אחריה

הרבה: כל חודש היה שולח לה פרחים ומתנות עד החתונה. באותו הזמן לא היו טלפונים ניידים, מסרונים, אי מייל כך

שבזמן הלימודים (הוא למד רפואה, זוכרים ?) היה קשה להתראות או להיות בקשר.גם דולי, אחרי שנה גמרה בית

ספר והתחילה אוניברסיטה (בצ'ילה אין שרות צבאי חובה).הם קבעו כלל: מתראים בימי שבת וראשון וגם ביום רביעי

שזה אמצע השבוע. וכך היה במשך כל השנים האלו. אבל בנוסף היו חופשים והם בילו מאוד ועשו ממש חיים בכל

התקופה הזאת.

אז הסיפור הולך ככה:  כאשר דולי וחיים רק התחילו להיות חברים, אמר לה סבא:

"את הולכת להיות אשתי – רק נחכה שאני אסיים את לימודי הרפואה".

עברו שש שנים. יום שבת אחד כשחיים בשנה אחרונה ללימודים, הוא בא לבית של דולי מוקדם בבוקר ניגש אליה

ואמר לה: "זהו אנחנו מתחתנים עכשיו – לא רוצה לחכות עוד".

 

בצ'ילה יש שני טקסי חתונה, הראשון הוא חתונה אזרחית מול שופט/ת – וכאן היה סיפור קונדס: האח הצעיר

של דולי שהיה אז בן 15, אהב מאוד את חיים ורצה לטובתו ולכן חשב שיעזור לו אם פעם ירצה להתגרש. לקח אקדח

דמה לכיוון לגב שלו. צילם תמונה שבא זה ניראה כאילו הכריחו אותו להתחתן עם דולי.ובאותו יום בערב …דולי וחיים

יצאו לבלות ובחזרה החנו את האוטו בכביש יפה ליד נחל ושם התחבקו והתנשקו.

 

פתאום:

נקישות על החלון !

היה זה שוטר שביקש לדעת מה הם עושים שם. דולי נבהלה, קפצה וצעקה "אדוני השוטר: אנחנו נשואים אנחנו

נשואים! השוטר צחק מאוד!

החופה:

ביום ראשון  17 ב-ינואר 1965 התקיימה החופה  ומסיבת הנישואין החופה הייתה בבית הכנסת  שבסנטיאגו

 

בהמשך המסיבה היה באולם במקום בו הכירו בקנטרי קלאב ירח דבש: באותו ליל החתונה הם נסעו לירח דבש הוא

התחיל ב-3 ימים בעיר בחוף הים אחר כך הם נסעו לכרוז לשישה ימים ובסוף שבוע לעיר נופש.  חזרו בטיסה.

הרחבת המשפחה: לדולי וחיים נולדו  2 ילדים, 2 האחים ובתם צ'ילה: הם גרו בפנטהאוז בעיר קיט מול הים.

 

בשנת 1971 דולי וחיים החליטו לעלות לישראל . לצורך הוצאת דרכון לילדים הקטינים הצטלמו עם אמם (סבתה

דולי!) ביתם הראשון בארץ היה בעפולה. הם קיבלו דירה נחמדה במתחם של בית חולים בשכונה שנבנה במיוחד

עבור הרופאים אחרי עשר שנים בישראל הם נסעו לתקופה לוונצואלה וכעבור תקופה חזרו לארץ .  

 

קישור למצגת הסיפור