מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל גרנהולץ ואני נולדתי ב 2 בנובמבר בשנת 1936 בוינה שהיא בירת אוסטריה.

הסיפור שלי מתחיל בכך שהיו שמועות שהגרמנים רוצים לעשות "אנשלוס" חיבור של אוסטריה לגרמניה כחלק מגרמניה.

אבא שלי הלך דרך היערות הסבוכים שבגבול בין אוסטריה לצ'כוסלובקיה בתקווה לחצות את הגבול ללא בעיות. אחרי שחצה את הגבול הוא התקדם לברטיסלבה שזו עיר גדולה בצ'כוסלובקיה. ידיד טוב שלו, לא יהודי, עזר למשפחתנו זמן מה להיות שם.

אבא מסר מסרון לאימא וכתב כי יסגרו הגבולות של אוסטריה ויהיה מאוחר מידי. עד היום אני לא יודעת איך הגיע המסרון, זה היה ממש נס!

אחרי קבלת המסרון מאבא, אימא מיהרה איתי להגיע לתחנת הרכבת שבוינה כדי להגיע לברטיסלבה איפה שחיכה אבא. לא יכולנו ללכת עם אבא ביער כי היו הרבה מאוד סכנות בדרך וגם הדרך הייתה ארוכה ומפרכת מידי בשביל ילדה קטנה כמוני. לא היו לאימא שלי כרטיסים לרכבת וכל שנייה שהיינו ברכבת הייתה סכנה שיתפסו אותנו .בזמן הנסיעה אני כילדה קטנה עשיתי שטות שלא יאמן, כשעבר בינינו הכרטיסן אני התחלתי לחטט לו בכיסים ולשחק איתם.

הכרטיסן פשוט הלך מהמקום ולא ביקש מאימא כרטיסים וזה היה נס!

וכשהגענו לברטיסלבה ראינו את אבא וחיבקנו אותו ככל יכולתנו.

ובינתיים "הליכודניקים" שהם בעצם ארגון ה"החיל" קנו אניית חופים שהייתה על נהר הדנובה שהיה הנהר הכי גדול באירופה, והעמיסו על האנייה 500 איש, ביניהם אנחנו ועוד בני משפחה קרובים אלינו שהיו בברטיסלבה. הייתה צפיפות נוראית כי הספינה יכלה להכיל כמות אנשים מוגבלת של 100 איש במקסימום!

בגלל עומס האנייה הספינה פשוט התחילה לטבוע בנהר הדנובה. אנחנו היינו צריכים להגיע לאי בדנובה שהיה כולו עשוי רק מאבנים ואפילו צמחייה לא הייתה, קראו לאי אי קמילניסי. היינו באי הבודד 14 יום עד שמטוס ראה את אותות האש שהקימו אנשי האנייה.

אחר כך האיטלקים שלחו אניות "להציל" את ה-500 איש שנתקעו באי הבודד. את כל האנשים שלחו לאי רודוס, למחנה הסגר ואת הילדים שלחו למשפחות. אחרי שנה היו שמועות שהגרמנים באים לרודוס ואז שלחו את כולם באניות "לרגל האיטלקי" שנקרה פרמונטי. שם היינו בערך שנתיים ואז באו הבריטים ביחד עם חיילים עבריים והצילו אותנו.

שלחו אותי ואת משפחתי לאלכסנדריה ומשם ברכבת נסענו לעתלית.

הגענו לארץ בשנת 1944 ובזה נסגרת דלת אחת ונפתחת דלת אחרת.

הזוית האישית

שרון ושון: היה ממש כיף לשחק עם רחל במשחק קלפים והיה גם מעניין לשמוע את סיפור חייה ואת כל מה שעברה בשואה, זה פשוט אין לי מילים לתאר.