מאגר סיפורי מורשת

אני אמנון רז. אספר לכם את סיפור עלייתי מתימן. אני יליד שנת 1942. לא הכרתי את אבי ואת אמי. אמי נפטרה בהיותי בן שנה, ואבי שהיה רב גדול, נאלץ לנסוע אל העיר עדן שבתימן לצורכי פרנסה. לפני עזיבתו הוא מינה עלי ועל שלושת אחיי אפוטרורופוס, שידאג לחינוך שלנו.

בהגיעי לגיל 3 התחלתי ללמוד ב"חיידר"  ובמקביל קיבלתי שיעורים פרטיים, בעיקר בנושאי דת, מהרב הממונה עלינו. הרב נהג ללמד אותנו את הספר "שולחן ערוך". היה עלינו לשנן פרק או שניים בספר זה, ובימי שישי נהגנו לדקלם את מה שלמדנו לפני הרב. אוי לנו אם היינו שוגים. על כל שגיאה היה הרב מחטיף מכת שוט. מעבר לחמש שגיאות, העונש היה קשירה בחבל לתקרה במשך כל הלילה.

יום שישי אחד, את אשר יגורתי בא לי: נקשרתי לתקרה במשך כל הלילה ולמחרת, בשבת הובילו אותי קשור בעיירה למען יראו וייראו. ביום ראשון לאחר מכן התארגנה שיירה לעלות לארץ ישראל, השיירה כללה גמלים וחמורים. את הילדים הקטנים העמיסו בתוך ארגזים בשני צדי הגמל. הסתתרתי באחד הארגזים ובמהרה השיירה יצאה לדרך. רק כשהחשיך היום חשפתי את עצמי. מנהיגי השיירה לא יכלו להחזיר אותי בחזרה לכן החליטו שאני אשאר אתם. במהלך הדרך סבלנו תלאות רבות: שודדים תקפו אותנו ושדדו את אנשי השיירה ואני נפלתי מהגמל ונפצעתי ברגלי פצע שהזדהם מאוד, ונרפא רק כעבור שנה, כשהגענו לארץ. שישה חודשים לאחר שהשיירה יצאה לדרך הגענו למחנה פליטים בשם חאשד. הסוכנות היהודית שיכנה אותנו במחנה האוהלים הזה במשך שלושה חודשים ולאחר מכן הטיסה אותנו לארץ. בארץ שיכנו אותנו במעברת אוהלים בעין שמר.

התגוררתי אצל משפחה שהכרתי מתימן. במשך מספר חודשים ולאחר מכן נשלחתי למשפחה אומנת בישוב תרשיחא שבגליל. במשך שישה חודשים גופי לא שזף מים (לא התקלחתי),  ולכן קיבלתי זיהום ואת מחלת הגזזת. יצאתי עם עוד כמה ילדים לכביש הראשי והשלכנו אבנים על מכוניות על מנת ללכוד את תשומת לבם של הנוסעים. הנהגים הזמינו משטרה וזו לקחה אותנו למשרדי הסוכנות. כך אפשר לסכם את סיפור עלייתי לארץ ישראל מתימן.

הזוית האישית

סבא אמנון ונכדתו טליה: היינו רוצים להגיד אחד לשנייה ששמחנו מאוד לכתוב את הסיפור ולשתף אתכם.