מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה סלומון. בשנת 1961, בהיותי בת עשר (כמוך, אלונה, היום) קיבלנו את האישור ההגירה מרומניה. האישור היה לאוסטריה ולא לישראל. רומניה הייתה מדינה קומוניסטית ובאותם הימים לא איפשרה עלייה לארץ ישראל.

ההורים שלי, סבתא רבתא וסבא רבא שלך, תכננו לעזוב את רומניה כבר בשנת 1949 ובכל פעם נדחו על ידי השלטונות הרומניים. בסלון היו לנו שני ארגזי מסע שחיכו לרגע שאפשר יהיה לצאת לדרך.

כשהבנתי שסוף סוף נוכל לצאת למסע, מאוד התרגשתי. בישראל הייתה לנו משפחה גדולה. (סבתא וסבא – ההורים של אימא שלי, דודים ודודות, בני דודים). ברומניה כמעט ולא הייתה לנו משפחה. ובכן ,כשהגענו לאוסטריה, ההורים שלי פנו לסוכנות היהודית שתעזור לנו להגיע לישראל. אחרי ששהינו בוינה (בירת אוסטריה) נסענו לנאפולי (עיר נמל באיטליה) ומשם הפלגנו באונייה לישראל.

כל משפחת אמי חיכתה לנו בנמל חיפה. ההתרגשות, השמחה, הבכי – כולם היו בכפיפה אחת. אני ואחי אברהם עמדנו בצד וצפינו במחזה של המפגש המשפחתי שאירע לאחר 13 שנה שלא נפגשנו. כל התקשורת הייתה דרך מכתבים. לא היו טלפונים, לא אינטרנט ולא אמצעי התקשורת של ימינו אנו. זה היה המפגש הראשון שלו כל כך ציפינו.

הזוית האישית

אלונה: למדתי על סבתא שהיא יצירתית במסגרת המפגשים והכנו פסיפס. אני שמחה שהשתתפנו בתכנית.