מאגר סיפורי מורשת

התלבטתי באיזה ספור אהבה לבחור, הרי אני אוהבת את המשפחה שלי, את המדינה ואת המקצוע שלי. החלטתי לספר על המקצוע שלי, מקצוע האחות.

עוד בהיותי בת 10, זיהתה האחות השכונתית את הנטייה שלי לטפל בחברות שלי, היא הייתה באה אלינו הביתה וביקשה שאבוא למרפאה לעזור לה במתן החיסונים לילדים השכונה. הייתה מזריקה לי ראשונה – כדי להראות לילדים שזה לא כל כך כואב, ואחרי זה אני הייתי עומדת ליד כל ילד שעומד לקבל זריקה ומעודדת. אם לחברותי היה פצע – אני הייתי מטפלת בפצע. איך ידעתי כיצד לטפל? איו לי תשובה חכמה לכך.

בגמר התיכון הלכתי לביה"ס לאחיות בבלינסון. גרנו בפנימיה ובמשך 3 שנים ארוכות מאוד, למדנו את מקצוע האחות. עבדנו במחלקות בבוקר תחת הדרכה והשגחה קפדנית. אחרי הצהריים ועד הערב – למדנו את התחום והידע הרפואי שנדרש כדי להיות אחות.

ומאז במשך 40 שנה עבדתי בבית חולים בחדר מיון, במרפאות שכונתיות ובבית חולים לקשישים-עם חולים. במקביל למדתי באוניברסיטה וגם לימדתי שם. ילדתי 4 ילדים לתפארת, שגדלו למדו ונשאו ונולדו לי 12 נכדים, שכל אחד מהם נפלא בדרכו. כשיצאתי לפנסיה לפני 15 שנה, המשכתי לטפל ולהדריך משפחות שמטפלות בחולים קשים בבית, והכל בהתנדבות.

פעם אחות תמיד אחות!

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר היובל יהוד בשנת תשע"ט