מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי עירית, נולדתי בפתח תקווה.

התחתנתי בגיל 20 ונולדו לי שני בנים. לבני הבכור אייל נולדו שלושה ילדים: מאיה הבכורה, עמית ורואי הקטן.

סבתא עירית עם סבא וסבתא שלה 

אבי עבד כנהג אוטובוס בחברת דן משנת 1952 (הוא היה בן 28). אמי עבדה בבית חולים בלינסון כאחות מוסמכת משנת 1950. הורי בנו את ביתם במושב גת רימון ליד העיר פתח תקווה ושם גדלנו.

אמי נולדה בצ'כוסלובקיה (היום היא נקראת צ'כיה – הם נפרדו לשתי מדינות צ'כיה וסלובקיה)

כאשר מלאו לאמי 16 שנה הגרמנים כבשו את צ'כוסלובקיה וכל משפחתה נספתה. אמי נשלחה למחנה ריכוז בברלין יחד עם אימה ושם בתנאים הקשים אימה נפטרה ואמי שרדה בכוחותיה האחרונים במשך כשנתיים.

בסיום המלחמה, במצבה הקשה כשהיא יתומה אושפזה אמי בבי"ח למשך שנה עד שהבריאה ועלתה לישראל. אמי נרשמה ללימודי אחות מוסמכת ובמהלך השנים הכירה את אבי.

אבי נולד בישראל למשפחת טשרניחובסקי המפורסמת (המשורר שאול טשרניחובסקי היה בן דוד של סבו) משפחתו עלתה מברית המועצות לשעבר (היום אוקראינה) והם התיישבו בפתח תקווה אם המושבות במושב גת רימון ושם בנו הורי את ביתם.

להורי נולדו שלושה ילדים: בשנת 1954 נולדה אחותי הבכורה רותי. בשנת 1958 אני נולדתי ובשנת 1963 נולד אחי עופר.

התגייסתי בשנת 1976 ושנה לאחר מכן בהיותי בת 19 התאהבתי והסיפור יובא בהמשך. שירתי שנתיים בחיל חינוך בחיפה ולאחר מכן בשנת 1978 התחתנתי ונשארנו לגור בחיפה. למדתי באוניברסיטת חיפה במשך ארבע שנים סיימתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד כמורה ומחנכת בתיכון אליאנס עד שנת 2015 (36 שנה). בשנת 1980 נולד אייל אביה של מאיה.

בשנת 1986 נולד בני הצעיר גיא. אייל בני הבכור, אבא של מאיה סיים תיכון בהצטיינות והתגייס לחיל הים לקורס חובלים. הקורס נמשך שלוש שנים ובסיומו אייל היה מפקד סטיל (ספינת מלחמה) ושירת בצבא עוד שלוש שנים עד לשחרור. אייל התקבל ללימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בטכניון (חיפה) וסיים בהצטיינות את לימודיו. בשנת 2006 אייל התחתן עם הדס (אמא של מאיה) אותה הכיר כששירתה בחיל הים בתור קצינת ת"ש (תנאי שירות). לאחר שנתיים הם עברו לגור בתל אביב ומאיה נולדה בשנת 2008.

למרות שגרתי בחיפה ועבדתי במשרה מלאה כמחנכת ומורה בתיכון הקפדתי להגיע אחת לשבוע לבקר את מאיה ובהמשך נולדו אחיה של מאיה עמית ורואי והמשכתי להגיע באופן קבוע לנכדי האהובים.

סיפור אהבה

באותו יום קיץ בשנת 1977 סיימתי ללמד וביחד עם חברותי הלכנו לחדר האוכל של הבסיס. המקום בו שירתי נקרא מחנה "סטלה מאריס" והוא שכן בהר הכרמל חיפה. במחנה צבאי זה העברנו קורסים ללימוד עברית לחיילים עולים חדשים שהתגייסו לצה"ל ועברו אצלנו הכשרה קדם צבאית בת שלושה חודשים. היינו 70 מורות וגרנו במגורים בתוך המחנה, מיבנה בן שלוש קומות, שלוש מורות בכל חדר וחדר אוכל משותף.

בנוסף היו במחנה מספר קצינים במגורים נפרדים יחד עם החיילים העולים החדשים. באותו יום גורלי, במהלך הארוחה התגבשה בקרב הצוות החלטה לצאת ביחד למרכז העיר לסרט בשם "אנשים מצחיקים". בתחילה לא רציתי להצטרף אך השתכנעתי כשחברתי הזכירה את הגלידריה ליד הקולנוע.

כשהגענו לקולנוע והחברים הלכו לקנות כרטיסים, נכנסתי עם חברה לגלדריה והזמנו גלידה. בזמן שהמתנו ראיתי בחור שישב עם עוד זוג. החלפנו מבטים וליבי פעם בחוזקה. הוא היה מושלם בעיני ועיניו הירוקות הביטו בי בעוצמה כזאת שלא יכולתי להוריד את המבט. במהלך הדקות הבאות הוא ניגש אלי ואל חברתי והחל לשוחח אתנו כשהוא מביט רק עלי. הוא התעניין אם אנחנו ממשיכות כמוהו לסרט ואם אנחנו לבד. כמובן שעניתי שאנחנו קבוצת חיילים וכולנו מחכים לסרט.

בשלב זה חברתי הרגישה שאנחנו משוחחים בלעדיה והיא עזבה אותנו וחיכתה לי ליד כל קבוצת החיילים. הבחור הציג עצמו בשם שבי וביקש לדעת אם יש אפשרות להיפגש בהמשך. באותה תקופה לא היו טלפונים סלולריים ולכן האפשרות היחידה הייתה להתקשר הביתה. מאחר שלא גרתי בבית אלא במחנה הצבאי והיציאות הביתה היו פעם בשבועיים, לא יכולתי לתת לו טלפון זמין.

שבי לא נרתע ושלף נייר ועט בו רשם את הטלפון שלו בעבודה וביקש שאתקשר אליו בהקדם. ראיתי אותו חוזר לזוג החברים שלו ואני המשכתי עם קבוצת החיילים לסרט. במהלך הסרט הייתי מאוד נרגשת והייתי עסוקה במחשבות מה לעשות, האם להתקשר לאדם שאיני יודעת עליו דבר, מי הוא בכלל??

חזרתי באותו ערב למחנה והתייעצתי עם חברתי מה לדעתה עלי לעשות. שמה היה הדסה והיא ייעצה לי להתקשר ולא להסס. באותה תקופה לא היה נהוג שהבחורה יוזמת פגישה עם בחור, אני הייתי מאוד מחוזרת אבל לא הייתי מאוהבת באף אחד מהבחורים. חלפו מספר ימים בהם היססתי ולבסוף אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.

שבי זכר אותי ושמח שהתקשרתי. הוא היה בן 25, בחור נמרץ ושאפתן, בעלים של מוסך לחשמל רכב. קבענו פגישה בפיצריה בחיפה. נפגשנו התאהבנו והתחתנו לאחר שנה. (כשסיימתי את השירות הצבאי שלי).

נשארנו לגור בחיפה שם נולדו ילדינו. היינו נשואים במשך 37 שנים ולפני שלוש שנים התגרשנו. בשנת 2015 עזבתי את חיפה, פרשתי מעבודתי ובגיל 56 עברתי להתגורר בת"א, בפרק השני של חיי. כיום אני מתגוררת בת"א עם בן זוגי גלעד ואני מאושרת.

"כל סוף הוא התחלה של משהו חדש"

סרטון ובו סיפור אהבה של סבתא עירית

הזוית האישית

מאיה הנכדה: לא ידעתי שסבא רבא שלי נולד בישראל למשפחת טשרניחובסקי המפורסמת המשורר שאול טשרניחובסקי היה בן דוד של סבו וזה היה מאוד מאוד מאוד מפתיע.

סבתא עירית: נהניתי מאוד מהמפגשים עם מאיה אני מרגישה שהתקרבנו ונוצר קשר קרוב וחם חשוב לי להמשיך ולהיפגש עם מאיה לפחות פעם בשבוע ותמיד אשמח לשמוע אותה ולהיות שותפה לחייה.