מאגר סיפורי מורשת

שמי שייקה און, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, הסיפור שאספר הוא אודות הכרותי עם אשתי, הסיפור שלנו התחיל בצבא.

אשתי, חיה, בת לניצולי שואה ובוגרת בית הספר בארי (בית הספר בו לומד הנכד) והגימנסיה הריאלית, שירתה בבסיס בקרה של חיל האוויר במצפה רמון. אני שירתי בבה"ד 1 במסגרת קורס קצינים בחיל האוויר. בהמשך אתייחס כיצד הכרנו. תחילה קצת רקע על המשפחה.

הורי עלו לארץ מפולין בשנת 1933. אבי ניהל צרכנייה במסגרת קואופ ואמי הייתה סייעת לגננת. אבי נפטר בגיל 55 מדום לב, כשאני בן 18 בשירות הצבאי. אחי היה בן 14 במותו. אמי נפטרה בשנת 1989. את ילדותנו עברנו בתל אביב, ומשם עברנו לחולון. את לימודי התיכוניים סיימתי בתיכון קוגל בחולון.

חיה גרה עם הוריה בצריף בשיכון המזרח בראשון לציון. ההורים עלו לארץ ב 1949 ובשנת 1953 עברו להתגורר במרכז ראשון לציון. אביה של חיה היה מסגר עצמאי, איש ספר שהתעניין בעיקר בסיפורי השואה וסירב לקבל פיצויים מגרמניה. האב נפטר בגיל 96 לפני חמש שנים. האם ניצלה בזכות זוג שאימץ אותה. היא נפטרה בגיל 92 לפני כשנה וחצי. ההתנהלות של הוריה הייתה אופיינית לניצולי שואה. דאגה תמידית לבנות, אגירת מוצרי מזון כדי שלא יחסר חס וחלילה וניהול אורח חיים צנוע. מעולם רגלם לא דרכה על אדמת פולין וגרמניה.

חיה התגייסה לצה"ל, עברה קורס מכ"ם ובקרת מטוסים. אני התגייסתי לנח"ל במסגרת גרעין נח"ל של תנועת הנוער העובד והלומד. אחרי סיום הטירונות, עם מותו של אבי, אמי בקשה שאעבור לשרת קרוב לבית, וכך הגעתי לחיל האוויר. עם הזמן, החיים חוזרים למסלולם והמשפחה התרגלה לחיות בהיעדרו של אב המשפחה. בשלב מסוים כאשר רבים מחברי עשו חיל בצבא, אמי אשרה לי לצאת לקורס מ"כים ואחריו לקורס קצינים.

כאן מתחיל סיפור ההכרות של עם חיה. כפי שידוע לכל יוצאי הצבא, לכל שבת יש מוצאי שבת. לאחר מנוחת השבת ומילוי תורנויות נהוג היה לערוך ריצה, ניווט קצר, או הליכה באזור הבסיס. בסיום התבקשנו להיערך להפתעה. להתקלח, להתגלח ולהגיע לבושים במדי א'. ההפתעה הייתה הבאה של חיילות מהבסיס הסמוך לריקודים אלינו. מופעי הריקודים התקיימו בערך כל שלושה שבועות לאחר צאת השבת כמובן. במסגרת ריקודי הזוגות היינו זוג ונשארנו זוג עד היום, קרוב ל- 50 שנה.

חיה הייתה מורה לילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת העיריה, ולאחר מכן עבדה בבית יד לבנים. אני הייתי מנהל בבנק. בעבר בילינו הרבה בצעדות מאורגנות בחיק הטבע, בטיולים בארץ ובחו"ל, רקדנו ריקודי עם, ראינו ורואים עדיין הצגות וסרטים, ונוטלים חלק בהרצאות רבות בתחומי הפוליטיקה, תרבות, מדיניות בטחון ועוד. כיום שנינו פנסיונרים. אנחנו מתגוררים בראשון לציון. הבאנו לעולם שתי בנות ובן ויש לנו ארבעה נכדים מתוקים: שני בנים ושתי בנות. אסף הוא הנכד הבכור – בן 10. גם הילדים מתגוררים בעיר ואנו מתראים איתם לעיתים מזומנות. אסף מכור למחשב, לטלפון הסלולארי, למשחקי כדורסל, לקובייה ההונגרית ולהמבורגר של מקדונלדס. גם אני, כאשר מזדמן לי, נהנה ממנת המבורגר, חסיד של חומוס, פסטה ומסעדות טובות, מכור לספרי מתח ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ולא מחמיץ לפתור תשבצי הגיון וסודוקו בעיתוני סוף השבוע. אני נהנה לצפות במשחקי כדורסל וכדורגל, אז כנראה שהתפוח באמת לא נופל רחוק מהעץ.

אני מרגיש שכאשר הייתי עסוק בעבודה לא היה לי די זמן להקדיש לילדים, ואני משלים את מה שהחסרתי מהילדים עתה, בהיותי גמלאי.

הזוית האישית

סבא שייקה: מאוד נהנתי מהידע, העברת החומר, הכרת הקבוצה ובעיקר הפגישות שהיו תכליתיות, אני והנכד למדנו הרבה. הנכד הפתיע אותי בידע הטכנולוגי ובעניין שהוא גילה בתכנית ובדברים שהוא למד עלי.

אסף: מאוד נהנתי מהמפגשים עם סבא, שמחתי להכיר את העבר שלו לעומק, נהנתי מהפעילויות שהועברו במפגשים, מהעבודה על המחשב, מהחברים והמבוגרים שהשתתפו במפגש ,שמחתי גם להפסיד שיעורים בכיתה..  אני מבקש להשתתף בתכנית גם בשנה הבאה!