מאגר סיפורי מורשת

שמי גבי (גבריאל) לפלר, יליד רחובות בשנת 1949.

נשוי לצביה (לבית מני) אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים, כן  ירבו,

שירתי בצה"ל שלושים ושלוש שנים ולאחריהן שימשתי שבע עשרה שנים בתפקיד "אב קהילה" ב "על"ה", העמותה למען המבוגר ברחובות.

הוריי,  דוב וגילה היו חברים בתנועת נוער ציונית בשם "גורדוניה" בעיר וינה שבאוסטריה, אשר שמה לה למטרה לסייע בהקמת המדינה  הם היו צעירים בני 21 שעזבו חיים נוחים מאד באירופה, על מנת להגשים את מטרתם.

עם הגעתם ארצה בינואר 1935, הם נשלחו לעמק בית שאן, שם הקימו את קיבוץ כפר רופין שבו נולדה אחותי הגדולה רותי, (במקריות יוצאת דופן אשתי התחנכה שנים אחר כך, בקיבוץ זה)

לימים, עזבו הוריי את הקיבוץ ועברו לרחובות, אבי עבד כנהג משאית שבה העביר סחורות מתל אביב לרחובות, דרך הכפר הערבי "יאזור" (אזור של ימינו). שביניהן הוסתרו חומרי נפץ שהועברו לקיבוץ חולדה ומשם ב "דרך בורמה"  לכוחות הנצורים בירושלים במלחמת השחרור.

לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה, הצליחו הוריי בדרך לא דרך להביא את הורי אבי ארצה ובכך הצילו אותם מציפורני הנאצים. רוב משפחת אמי נספו בשואה.

הוריי נפטרו צעירים מאד, אבי כשהייתי בן 14 ואמי כשהייתי בן 20.

אבן נגף

באביב 2016, הוזמנתי עם אחותי לטכס קביעת "אבן נגף" בחזית ביתה של אמי שאחיה ושתיים מאחיותיה נרצחו על ידי הנאצים במחנות ההשמדה. אבן נגף היא לוח מתכת שמוטבעת במדרכה בכניסה לבית בו גרו יהודים שנלקחו משם למחנות ריכוז ולמחנות השמדה.

היתה זו לי סגירת מעגל וסוג של ניצחון בשם אמי שהנה אנחנו ילדיה תושבי מדינת ישראל, מייצגים אותה בטכס שמזכיר לכולם שכאן גרו יהודים שנרצחו רק בשל היותם יהודים!

חשיבות התמונות בעיניי היא בשל הוויתור על חיים נוחים באירופה שלפני המלחמה, לטובת הגשמת החלום הציוני והניצחון של אמי על הנאצים ועוזריהם. בראותי את התמונות אני חש גאווה עצומה על עוצמתם להגשים את מטרתם / חלומם.

הזוית האישית

סבא גבי: שמחתי לשתף את נכדתי גאיה בסיפור אודות הוריי, שאותם היא לא הכירה, על גבורתם לנטוש חיים נוחים לטובת הגשמת החלום הציוני להקים את מדינתנו, תוך התמודדות יומיומית עם חוסר ותת תנאים וברקע חוסר הידיעה על מה עולה בגורל משפחת אמי עם כיבוש אוסטריה ע"י הנאצים, ואחר כך על סיועו של אבי להעביר תחמושת לירושלים הנצורה. מאחל לנכדתי גאיה וליתר נכדיי, חיים שקטים ושלווים במדינת ישראל הנפלאה.

גאיה: מהזווית האישית שלי, רציתי לספר שנהניתי מאוד מהפרויקט של הקשר דורי, מהקשבה לסיפוריהם של סבי ושל חבריי לכיתה, מכתיבת הסיפור ובמיוחד מזמן האיכות עם סבא שלי. בנוסף, נהניתי מכך שלמדתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם על היסטוריית משפחתי.