מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור אהבה לארץ ישראל

דפנה ותהילה ביחד עם מנוחה בגינת האולפנא.
מנוחה בצד ימין ליד הטרקטור עמוס הילדים
סיפור אהבה ליישוב עפרה שמנוחה הייתה אחת ממקימיה

בס"ד

סיפור אהבה לארץ ישראל

שמי מנוחה נתן לבית זוסמן, נולדתי בשנת  1945 ב – south port שבאנגליה.

לאמי קוראים חנה לבית ברנשטיין ולאבי שמואל משה זוסמן. אבי היה רב באנגליה ובקנדה ושירת בצבא הבריטי בתור רב צבאי. בנוסף לכך גם אמי שירתה בצבא האנגלי בחייל הקשר. נתנו לי את שמי על שם סבתא רבתא שלי. נולדתי ביום שחרור מחנה אושוויץ שכיום הוא מצוין כיום השואה הבינלאומי 27.1.1945, בגיל שש עברתי לגור בקנדה עד גיל שש עשרה.

בקנדה גרנו במקום הנקרא lethbridge במדינה אלברטה. בקנדה למדתי בבית ספר של גויים, נולדתי למשפחה הדתייה היחידה בסביבה. אבא שלי היה רב בקהילה, לא הרגשנו קושי בקיום של חיים יהודיים מכיון שלא הייתה אנטישמיות.

אני זוכרת שהייתי קטנה שיקרתי למטפלת והמטפלת אמרה "ילדה נוצרייה טובה לא משקרת" אני אמרתי לה שאני לא נוצרייה, המטפלת נבהלה ואמרה: "מה פתאום? כולנו נוצרים, אחד קתולי אחד פרוטסטנטי אבל כולנו נוצרים" – זאת הייתה בורות שהם לא שמעו שיש יהודים.

הייתי בהכשרה של בני עקיבא thaxted – חונכתי לעליה לארץ ישראל… אני עליתי לבד ללא משפחתי. הייתי בגרעין של בני עקיבא והיינו אמורים לעלות כל הגרעין ולבסוף עליתי לבדי. בשנת 1962 כשעליתי לארץ הגעתי לנמל חיפה ודוד שלי הגיע לקבל אותי, אני זוכרת את הנסיעה הראשונה שנסענו מהנמל עד הגליל (קיבוץ לביא), הנסיעה לקחה חמש שעות. הסתכלתי בחלון וכל דבר שראיתי מאוד ריגש אותי ושאלתי את דוד שלי 'זה כבר הקיבוץ?'

עליתי ישר לקיבוץ, ושם נישאתי למשה בעלי והבאנו לעולם 2 מתוך ארבעת ילדינו. אני מאוד רציתי להמשיך לגור בקיבוץ אך בעלי לא אהב את השיתופיות ולכן עברנו לאשדוד, כאשר גרנו באשדוד אשדוד הייתה עדיין עיירה קטנה כך שכולם מכירים את כולם, הצטרפנו לתנועת גוש אמונים.

התקשרתי לחנן פורת וסיפרתי שאנחנו מעוניינים להצטרף ליישוב חדש, אז סיפרו לנו על גרעין שמתארגן להתיישב ביהודה ושומרון. באותם הימים עשו מבצע בגוש אמונים שנקרא מבצע "הקפות". הודיעו בכל מיני בתי כנסת שהולכים לעשות עלייה ליהודה ושומרון בשמחת תורה, העלייה הייתה לא חוקית מפני שהממשלה לא אישרה לנו לעלות, הכל נעשה במחתרת. היו הרבה ניסיונות לעלות ולהתיישבות ביהודה ושומרון וכל פעם הצבא באישור הממשלה דחה את הניסיונות.

במוצאי שמחת תורה התשל"ה עלינו מהרבה בתי כנסת ותנועות נוער לנקודות שונות ביהודה ושומרון במטרה להישאר במקום עד שהממשלה תאשר התיישבות חופשית ביהודה ושומרון. הנקודה שאני ומשפחתי עלינו אליה הייתה לאחר זמן ליישוב עפרה. כשעלינו לנקודה היה במקום מחנה צבאי ירדני נטוש והרוס למחצה, המבנים ההרוסים שימשו לנו לתחילת תהליך ההתיישבות בעפרה. היה צורך לשפץ את כל המבנים. בשנה הראשונה עבדנו בשיפוץ המקום. אני בשלב הזה עבדתי בבניין.

התמונות  באדיבות ארכיון היישוב עפרה

תמונה 1

עפרה הייתה מחנה עבודה. החיים התנהלו כמו קיבוץ – אכלנו ביחד בחדר אוכל. הכל קנינו ביחד, אוכל, כלי עבודה, וכל מה שיישוב צעיר נצרך לו. הרכב היה משותף ואני הייתי רכזת קניות, נסעתי כמה פעמים בשבוע ולפעמים כמה פעמים ביום, לקניות שונות כיוון שהרכב היה קטן. הדרך הייתה אז מאוד משובשת וצרה, הדרך לירושלים עברה דרך כפרים ערביים והעיר רמאללה (אל בירה). כך זה היה למשך שנה. אחר כך עבדתי בחברת מודדי השומרון בניהול יעקב ארליך מעפרה. עבדנו בהכנת תכניות לבנייה בכל רחבי יהודה ושומרון ובכללי גם בכל הארץ.

בהתחלה לא היה לנו חשמל סדיר ומים שאנחנו לא חושבים עליהם אבל צורכים אותם, בערב פסח הראשון של עפרה, פתאום הייתה הפסקת חשמל,זה היה קורה הרבה .החשמל באותם הימים סופק על ידי גנרטור והגנרטור פסק לעבוד בערב פסח וכל היישוב היה צריך לגמור להכין את ערב פסח ופתאום אין חשמל. ישבנו לאור הירח כשאין לנו אפשרות לגמור להכין את החג. זה היה הזוי שכל העולם גומר להכין את ליל הסדר ואנחנו יושבים בחושך בלי לעשות דבר.

התמונות באדיבות ארכיון היישוב עפרה

תמונה 2

בהתחלה עוד לא היו מוסדות חינוך ולכן הילדים הלכו ללמוד בירושלים, אני הייתי אחראית על ההסעות שלהם, הייתי מסיעה את הילדים ואז הולכת לעשות קניות. הילדים הקטנים היו בבית ילדים, ממש כמו בקיבוץ.

התמונות באדיבות ארכיון היישוב עפרה

תמונה 3

לא ידענו באיזו צורת התיישבות נבחר, היו הרבה אספות חברים סוערות ויכוחים לגבי נושא זה. מאוחר יותר החליטו להקים את הישוב עפרה בתור ישוב קהילתי. צורת התיישבות זו לא הייתה מוכרת עדיין, ועפרה היה היישוב הקהילתי הראשון בארץ. אני מסתכלת לאחור ואומרת ואוו מה עשינו? מין תחושת גאווה וסיפוק שעשיתי משהו משמעותי עם החיים שלי. כשחגגנו חמש שנים ליישוב, הזמנו אנשים חשובים מכל קצוות הארץ. שרים, רבנים ואנשי ציבור נוספים. באירוע נכחו אלפי אנשים (כאשר ביישוב עצמו גרו כמה עשרות חברים בלבד).

כלומר, אין כלכלה משותפת, אך יש תנאי קבלה למועמדות ליישוב ואחר כך תנאים לחברות (בנוסח קיבוץ) המבנה החברתי כמו קיבוץ והכלכלה המשפחתית כמו עיר. התחלנו בקטן עם כמה משפחות בודדות, ולא האמנתי שהיישוב כל כך יגדל ושיהיו בו מוסדות חינוך, שיהיה לעפרה שם  כל כך גדול  ברחבי הארץ.

בהסתכלות לאחור אני יכולה להיות מאוד גאה במה שעשינו… ההשפעה של ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל על החברה הייתה מאוד משמעותית ותרמה לחידוש ההתיישבות היהודית בחלקים ההיסטוריים של ארץ ישראל… אני רואה שהייתה לי השפעה על ההיסטוריה של ארץ ישראל.

אני מרגישה שהגשמתי את החלום הציוני.

סיפור עלייתה של מנוחה ארצה מארה"ב והקמת היישוב עפרה. הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי של בית התפוצות. בנות כיתה ט' מאולפנת עפרה – דפנה פלדמן, תהילה אוטגרגוסט תיעדו וצילמו בהנחיה של יעל קניאל ואליסה זילברשטיין.

הזוית האישית

מנוחה: היה מאוד נחמד ומאוד מעניין. כייף לעבוד איתכן, ולהכיר אתכן! הרגשתי שהוספתי לכם חולייה בשרשרת העם היהודי… אני גאה בדור ההמשך שלנו, זכינו בנוער כזה.

דפנה ותהילה: אנחנו רוצות להודות על ההזדמנות שקיבלנו, לפגוש את מנוחה אישה מיוחדת וחזקה שהגשימה את חלומה ועלתה לארץ והקימה את היישוב עפרה, שזה גם היישוב שאנחנו לומדות בו. הסיפור של מנוחה ממש נגע בנו, ושמחנו להיות חלק מהעשייה המדהימה והמשמעותית הזאת. הסיפור של מנוחה הוא סיפור מדהים שמתאר את האהבה שלה לארץ ולעפרה. אנחנו רוצות להגיד תודה למנוחה שסיפרה לנו את הסיפור שלה ושיתפה, אנחנו חושבו שזה סיפור מאוד משמעותי וחשוב שצריך להעביר לדורות.

תודה, תודה,  תודה!

מילון

גוש אימונים
גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובגולן, ולחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל.

קיבוץ לביא
לָבִיא הוא קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי. הוקם בשנת 1949 על ידי צעירים עולים חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) מאנגליה.

ציטוטים

”"אני מרגישה שהגשמתי את החלום הציוני"“

הקשר הרב דורי