מאגר סיפורי מורשת

אני, שרה זוטא, סבתא של הלל, נולדתי בקיבוץ רמת דוד, שם נולדו לי ילדיי ושם צמחה האהבה שלי למוסיקה ולשירים. אני מבקשת לספר על הדרך שעשיתי מהרגע שהבנתי שהמוסיקה והשירים קרובים כל כך לליבי ואיך הם ליוו אותי כל חיי.

בגיל ארבע , בגן הילדים שבקיבוץ רמת דוד, בו נולדתי, היה פטיפון שהופעל ע"י מנואלה עם תקליטי בקליט אדומים. רק לי הרשו להפעיל אותו, ואני זוכרת ששעות רבות הקשבתי לשירים בזמן שהילדים שיחקו. כבר בגיל עשר ניגנתי באקורדיון וליוויתי בנגינה את כל החגים והריקודים ברמת דוד. אני זוכרת שהתאמנתי על השירים שעות רבות בביתי, כדי שהליווי שלי יהיה איכותי. לא עבר זמן רב ובנערותי הוזמנתי ללוות בנגינה את להקת הזמר של קיבוץ רמת דוד, שהייתה ידועה כמרכז התרבות של הקיבוץ. בנוסף לימדתי את החבורה את השירים ואף הוזמנתי לשיר ביחד איתם. זאת הייתה חוויה מאד מאוד משמחת עבורי.

עברו מספר שנים בהן הייתי בצבא, נישאתי והייתי מספר שנים גננת, ואז פניתי ללמוד הוראת מוסיקה בסמינר אורנים. הפכתי למורה למוסיקה מאד מאוד מוצלחת, מרכזת מוסיקה בקיבוץ, יוצרת ואחראית לכל המוסיקה בחגיגות בר- המצווה של הילדים וכדומה.

השנים הבאות הביאו אותי ללימודי תרפיה במוסיקה והתמחות בעבודה עם שירים ככלי להתפתחות אישית והעצמה, באוניברסיטת בר אילן. עברתי להרצות במכללת אורנים ובמכללת קצרין כמומחית בחינוך מוסיקלי, וביצירת קורסים ייחודיים לסטודנטים בחינוך מיוחד וחינוך חברתי קהילתי. באמצעות הכלים החדשים שרכשתי במהלך לימודיי, תכניות לימודים ייחודיות ובאמצעות שירים.

כתבתי שירים לילדים, שרבים מילדי ישראל נחשפו להם, והיום אני משתמשת בשירים ככלי להעצמה ולנתינת תקווה לאנשים העוברים אתגרים מורכבים במסע החיים.

הזוית האישית

הלל: נהניתי לשמוע וללמוד משהו חדש מסבתא, כמו שהיא מטפלת באנשים באמצעות מוסיקה ועוזרת להם למצוא כוח ותקווה באמצעות השירים.

שרה: מאד מאוד נהניתי והתרגשתי להזכר בדרך הארוכה אותה עברתי במחיצת המוסיקה, ולספר עליה לנכדי הלל. לשתף אותו בחוויה מאד מאוד אישית שלי ולחוות את האופן בו הלל היה כל כך קשוב לסיפורי ומפרגן, גרם לי לתחושת סיפוק מאד גדולה.