מאגר סיפורי מורשת

סיפור העליה של סבתא סבתא פאולה בטיט (גוטספלד זינגר)

סבתא מספרת לנכד שקד

פאולה מספרת: משפחתי היא במקור מפולין. בתקופת השואה, אבי, שלמה, לקח עמו את משפחתו המורחבת (משפ' גוטספלד) ואת משפחתה המורחבת של אשתו (משפ' זינגר), ויחד הם נדדו בין חוות חקלאיות בפולין, בהן הסתתרו. הם מצאו מסתור תמורת תשלום לבעלי החוות, עד שהגיעו להונגריה.

אבי סיפר לי, שאפילו קסטנר (המפורסם שהעביר יהודים מפולין להונגריה תמורת תשלום), הציע להעביר אותו ואת משפחתו מפולין להונגריה, אבל הוא סירב כי לא סמך עליו. בסוף התברר שהוא באמת לא ראוי שאבי יסמוך עליו, הוא עבד עם הגרמנים. (אבי צדק…). בסוף המלחמה הסתימה, שנה אחרי שאבי שלמה, אימי פאניה. ואחי פליקס הגיעו להונגריה, וכמה חודשים לאחר מכן, בספטמבר, 1945, אחרי המלחמה, נולדתי.

כשהייתי בת שנתיים עברה משפחתי לווינה שבאוסטריה, ושם נולדה אחותי יוהנה.

אבא שלי רצה לעבור לגור בשוויץ, ומכיוון שלא רצו יהודים בשוויץ הוא עשה תרגיל. הוא שלח רק אותי ואת יוהנה, אחותי. הוא שלח את הבנות שלו. זה היה אפשרי לשלוח אותנו לשוויץ. רק אנחנו יכולנו להיכנס, כי אנחנו ילדות, והיה אפשר להכניס אותנו לפנימייה יהודית פרטית.

אבא הכניס אותנו לפנימייה בלוזן למרות שרצה לעבור לציריך (כי מדברים שם גרמנית, והוא דיבר גרמנית). פשוט לא הייתה פנימייה יהודית בציריך, וגם לא רצו לתת ליהודים להכנס, כי לפי מה שהם אומרים יש יותר מידי יהודים בציריך.

אבל לא נורא… אתם מבינים מה קרה אחר כך? עכשיו בגלל שהילדות שלו בשוויץ אישרו לו לעבור לגור קרוב אליהן, אבל רק שזה לקח הרבה מאוד זמן. עד שהוא הגיע היה קשה. התהליך נמשך שלוש  שנים עד שאישרו לו לעבור לשוויץ. לכן ראינו אותו רק פעמיים או שלוש פעמים בשנה, כשבא לביקור. בסוף זה נגמר ואבא היגיע. עברנו ללמוד בתיכון רגיל. הוא הגיע ללוזן שבשוויץ עם כל המשפחה, חוץ מאחי פליקס שבחר ללכת ללמוד רפואה בציריך ולא בלוזן.

נכון, גרנו בשוויץ, אבל לאבא לא אישרו לעבוד שם, אז הוא עבד בפרנקפורט בגרמניה, וראינו אותו רק בסופי שבוע. אמי פאניה, לא ידעה צרפתית, ולא היו לה לא חברים ולא משפחה של ההורים, כי הם היו במקומות אחרים בעולם, כולל ישראל. אמי חלתה, והייתה מאושפזת הרבה בבתי חולים כי היו לה התקפי דיכאון. חוץ מזה, היה דווקא כיף בשוויץ. בימי ראשון עשינו סקי, לי וליוהנה אחותי היו הרבה חברות טובות ואכלנו שוקולד שוויצרי טעים…

אחרי שסיימתי את הלימודים, בגיל 21, החלטתי לעלות אל הארץ עם אחותי, ולהיות עם אחי פליקס, שכבר עשה עליה לפנינו והיה רופא בישראל, והוא היה מאוד ציוני. זה היה בתקופת הקיץ, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, ובארץ היה קצת קשה.  אחרי העלייה לארץ, התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.

 סיפור אהבה בהמשכים….

במסיבה שאורגנה לכבוד הסטודנטים בבר אילן, פגשתי את יהושע, שבא ישר מהצבא עם חבר. רקדנו ביחד, הכרנו יותר טוב, מצאנו חן אחד בעיני השני… אחרי המסיבה הוא עלה על אוטובוס שהסיע אותו לתל אביב, ומאז לא נפגשנו שנתיים.

אחרי שנתיים, חברה ללימודים רצתה להכיר לי בחור, וכשנפגשנו, הסתבר שזה היה יהושע, הבחור שאתו רקדתי במסיבה… התאהבנו ואחרי חצי שנה, החלטנו להתחתן. הייתה חתונה מכובדת ויפה באולמות אואזיס שברמת גן. אז עברנו לדירה משותפת ברמת גן לשנה ולאחר מכן לתל אביב. נולדו לנו שלושה ילדים, לאט התווספו גם 11 נכדים ומאז החיים שלנו טובים!

תיק הטלית של סבא יהושע

אנחנו משתתפים השנה, תשע"ד, בתכנית הקשר הרב דורי. באחד המפגשים בתכנית הביאו הסבים והסבתות חפץ משמעותי עבורם. החפץ שלנו הוא תיק הטלית של סבא יהושע.

גלגולו של חפץ

שם החפץ: תיק לטלית, ארץ יצור: אלג'יריה שנה: 1927. התיק עשוי מבד קטיפה רקומה בחוט מזהב. הוא שייך לסבי- יהושע.

כמה זה חשוב לו. סבא מספר: "לתיק זה יש משמעות מיוחדת בעיני. זו מזכרת מהילדות ומההורים, וכשאני משתמש בו, אני מרגיש געגוע ונוסטלגיה…