מאגר סיפורי מורשת

ירושלים שנולדתי בה וגדלתי בה הייתה עיר קטנה ובליבה חומה,כי העיר העתיקה נשארה לאחר מלחמת השחרור בתחומי ממלכת ירדן. עפי סיפוריה של אימי הייתי תינוקת שקטה ורגועה דבר יוצא דופן בתקופת מלחמה כשהעיר נמצאת במצור וסובלת ממחסור במים מזון ותרופות . אבי השתתף בהגנה על ירושלים ובמשך ימים  ולילות רבים לא הגיע הביתה. אמי הייתה צריכה להתמודד יחידה בהשגת מזון לתינוקת שלה. הורי  שעלו מעיראק בגיל צעיר מאד, גדלו בילדותם בעיר העתיקה של ירושלים לשכונות שמחוץ לחומות העיר הם עברו אחרי מאורעות 1936.

גדלתי במשפחה גדולה ובת 8 ילדים וילדות, משפחה גדולה ושמחה. הבית היה מלא תמיד בילדים באורחים

ובקולות אנשים. סביב שולחן האוכל הגדול היו תמיד בנוסף לבני הבית גם אורחים. ביתנו היה בשכונה ותיקה בירושלים שגבלה עם גבול שמעברו השני שכנה השכונה הערבית "שיח גארח". סימן הגבול היה גדר תיל פשוטה וכך יכולנו כילדים לדבר עם הילדים הירדנים שגרו מעבר לגדר. לפעמים כשהכדור שלנו היה עובר לצידם הם סרבו להחזירו. אבל בדרך כלל היחסים היו טובים.

זיכרונות רבים ויפים יש לי מירושלים. גרתי בסמוך לשכונת הבוכרים שכונה צבעונית ומיוחדת אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בתחילת המאה ה 19. שכונה שבנו יהודים עשירים שעלו מבוכרה והבתים המפוארים בה נראו כמו "ארמונות". במשך הזמן נבנה שם שוק ירקות ופירות, תבלינים כלים וחפצים שהביאו הבוכרים מארץ מולדתם.  בכל בוקר בדרכי לבית הספר עברתי בשוק ועוד שמורים אצלי בזיכרון המראות הריחות והצבעים שלו. הילדות בירושלים של אז הייתה ילדות חופשית ויחפה.

 

בקיץ שיחקנו שעות רבות בשכונה,בתופסת בקלס, ב"שמות – אוויר", בחבל ובמחבואים. בחורף שיחקנו בסדרון הבית בחמש אבנים ובלילה קראנו ספרים או שיחקנו עם ההורים במשחקי קופסא  "מונופול" ו"סולמות

וחבלים".

לאחר גן הילדים הלכתי ללמוד בבית הספר "למל" שנחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ. ב"למל" מכיתה א  עד-ח. השנים הראשונות של ילדותי היו גם השנים הראשונות של מדינת ישראל הצעירה שהתמודדה עם הרבה בעיות קשות. אחת מהן הייתה תקופת צנע שבה  לא היה מספיק  מזון והתושבים קיבלו מצרכים  בצורה מוקצבת בעזרת תלושי מזון שחילקה הממשלה.

בשנים ההם גם החלו ויכוחים חריפים בנושא ה"שילומים". הממשלה הגרמנית ביקשה להעביר לממשלת ישראל ולתושבי המדינה שנפגעו בשואה פיצויים. המתנגדים לקבלת הפיצויים טענו שאין למעשי הנאצים כפרה. דוד בן גוריון, ראש הממשלה החליט לקבל אותם כדי להעמיד את המדינה הצעירה "על הרגלים". חוויה מיטלטת וקשה הייתה נוכחותי באולם המשפט בו נערך משפטו של אדולף אייכמן שהיה אחראי למותם של אלפי יהודים. הסיפורים הקשים על  הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה גרמו לי כילדה לחשוב שהם היו מפלצות. כשנכנסתי לאולם מפחידה ראיתי תא זכוכית שבתוכו עמד רזה בפנים לבנות וקפואות. המשפט נמשך תקופה ארוכה מאוד שבסופו נאשם אייכמן ונשפט להוצאה להורג.

 

בבית הספר התיכון למדתי במכינות הפדגוגיות בשכונת בית הכרם ומשם המשכתי לסמינר למורים על שם דוד ילין. הסיפור החשוב והמעניין שקרה לי בחודש האחרון בסמינר היה ביום 5 ליוני 1967, יום שבו הייתי צריכה ללמד את שיעור היבחן שלי בכיתה ח בנוכחות 40 חברי לכיתת הלימוד המנחה. נרגשת עמדתי בשעה 08:00 בבוקר בפני הכיתה התחלתי ללמד פרק כ"ה מנבואתו של ירמיהו. בשעה 08:15 נשמעה צפירת אזעקה שהודיעה על תחילת המלחמה בירושלים. המלחמה שנקראה מלחמת ששת הימים הביאה לכיבוש הגדה המערבית מידי הירדנים וכך שוחררה גם ירושלים העתיקה ובתוכה הכותל המערבי. השיעור כמובן הופסק הורדנו את התלמידים למקלטים חזרנו לסמינר שלמדו בו בנות ירושלמיות אבל גם בנות  מערים נוספות בארץ. הבהלה הייתה גדולה. ישבנו כולנו על ריצפת המקלט בסמינר בלי שום אפשרות לדעת מה מתרחש בחוץ. קולות היריות נשמעו היטב וחוסר הידיעה היקשה על המצב.

 

"ההצלה "הגיעה מכוון בלתי צפוי. המורה לתנך, יצחק שלו , שהיה סופר ומשורר ירושלמי ומי שגרם לכך שנאהב גם את התנ"ך וגם את העיר שחיינו בה,היה זה שארגן לנו טיולים עם ספר תנך פתוח בירושלים וסביבותיה.  עלה על כיסא פתח את  ספר התהילים ובאזני  כ-200 תלמידות לחוצות קרא פרק תהילים מעודד ומנחם שהבטיח את נצחונם של חיילי צה"ל בקרב, דבר ושאכן קרה מאוחר יותר. ההיסטוריה יודעת לספר על שחרור העיר בתוך יומיים כשהצנחנים נמנו עם משחררי העיר. אחד מהלוחמים האלה שנלחם בגבעת התחמושת עליה היה חגי פוטרוך שהפך לימים להיות בעלי. 

 

אני חוויתי את המלחמה ממש כאילו היינו בתוך המערכה, בית הורי צפה אל בית הספר לשוטרים שעמד על גבעת התחמושת וממנו ראינו את הפגזים ושמענו את קולות הירי בשעה שהתנהלה שם המלחמה העקובה מדם. את הצנחן חגי פוטרוך הכרתי מספר שנים מאוחר יותר כשעברתי ללמד באשקלון. לאחר שנישאנו  עברתי  לגור באשקלון , ושם גם בנינו את ביתנו ונולדו ארבעת ילדינו .

 

סיפורה של המדינה הוא הסיפור האישי שלי. ניסיתי לספר  על אירועים מחיי המקבילים להתפתחות המדינה ובעיקר על המלחמות שהיוו מעי"פסקול" של חיי. מלחמת יום הכיפורים שפרצה בשנת 1973 הייתה הקשה במלחמות ישראל ואני כאמא צעירה אחזתי בזרועותיי את בני הבכור שחר ובמשך חצי שנה ציפינו לאביו שיחזור  מהמלחמה.

 

מנקודה זו רוצה אני לסיים את הסיפור ולחברו לפרויקט הנפלא שהייתי שותפה לו עם נכדתי הבכורה, יערה בתו של בני הבכור שחר. אני גאה בנכדתי ושמחה שלקחתי חלק בחוויה המשותפת שלנו……

 

"מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר – ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים". ויקיפדיה 

מורה מובילה: יונית בן יוסף

בית הספר "גוונים"

תשע"ו