מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורם של נחמיה וציפורה

נחמיה עם מיה שירה וזוהר
המשפחה
נחמיה מספר

נולדתי בפולניה, בעיר קטנה בשם בילגורי בשנת 1932.

ב- 1939 פרצה מלחמת עולם השנייה.  הייתי בן 7, היינו משפחה גדולה של ילדים (אבא אמא ושבעה ילדים)

כילד לא היה גן הילדים למדו בחדר פולנית.

למדתי בבית ספר לא הרבה זמן (שבוע שבועיים), כשפרצה המלחמה והגרמנים הפציצו את העיר ושרפו אותה.

להרבה ילדים לא היה איפה לגור כי ההורים מתו, אני ומשפחתי נשארנו בבית כי ביתי לא נשרף. נשארנו חודשיים עם הגרמנים, עד  שהגויים התחילו להאשים את היהודים שהם שונאים את הגרמנים. באו שוטרים גרמנים וחפשו את אבא שלי, הם לא מצאו אותו בגלל שהוא היה בעבודה.

באותו יום אחי הגדול רץ לעבודה של אבא עם אוכל ובגדים כדי שהם יברחו לרוסיה ואנחנו נשאר עם הגרמנים. אחרי שבוע קבלנו מכתב מהצד הרוסי לבוא מהר לרוסיה. באותה תקופה, הייתי מורעב, כל יום נתנו לנו חתיכה קטנה של לחם, לא הייתה תקווה לצאת משם, היה קשה כי היה קר מאוד ולא היו בגדים שחיממו אותי והיה שלג, לא היה בית ספר ולא היה כלום, היה פחד מוות.

הייתי כבר בן 10 ובמחנה התחלתי לחשוב מה עושים בשביל להקל?

היו שם יערות של אלפי קילומטרים,ביערות היו פטריות ודובים אפשר היה לקחת פטריות ואוכמניות אדומות ושחורות. הייתי הולך לבד או עם עוד כמה אנשים היינו נכנסים ליער והיינו צריכים לזכור איך לחזור, אספנו פטריות ואוכמניות בדליים והבאנו הביתה זה אפשר לנו להחליף  לקצת שעועית וכל מני ירקות למרק.

לא היה לנו מה לעשות, היינו הולכים לנחל, הנחל קפוא בחורף והיה שם קרח. בנחל הזה היו מים שהיינו צריכים לשבור את הקרח כדי להגיע אל המים.

בדרכנו לרוסיה, הגענו לכפר בגבול בלילה, איש אחד שהסתובב שם, שאל אותנו לאן אתם רוצים ללכת באמצע הלילה? הוא אמר אתן לכם להמשיך בדרככם בתנאי שתביאו לי את עגלת הסוסים. כדי שיגלה להם איך לעבור, הם הסכימו, עברנו את הגשר לצד הרוסי, באותו רגע שעברנו את הגבול הצבא הרוסי צעק עלינו והילדים התחילו לבכות.  העלו  אותנו על המשאית והעבירו אותנו לעיר גדולה בשם אוקרניה. היו שם הרבה פליטים של יהודים והרוסים שאלו מי רוצה לעבור לפולניה? ורשמו את מי שרוצה לחזור או מי שרוצה להישאר. הצבא הרוסי דאג לנו.

לקחו אותי ואת משפחתי לאוזבקיסטן עיר הבירה של טשקנט, ובשנת 1945 חזרנו לפולניה בחזרה כי לא רצו אותנו. סבתא שלי פחדה ונשארה בפולניה, הגרמנים תפסו אותה והרגו אותה.

חזרנו לפולניה והגרמנים ברחו. וכשאנחנו הגענו לפולניה לא היה יותר גרמנים כי המלחמה נגמרה. אמרו לנו לחכות, אחרי חודשיים שכל היהודים מתו רק הם נשארו, המדריכים בארץ אמרו שמחר יעברו לברלין. הגענו לגבול בלילה גם כן היה סודי ואמרו לנו לא לדבר על הגבול, ושם היו צבא אמריקאי אנחנו היינו בגרמניה כ-4 שנים. ובשנת 1949 הגענו לארץ ישראל.

הייתי בן 17, התגייסתי לצבא והשתחררתי האחרי שנתיים. אחרי השחרור חזרתי הביתה, גרנו במושב מזכרת בתיה. התחלתי לעבוד בחשמל, לא היה חשמל במושב ואני התקנתי את כל החשמל. כשנגמרה העבודה הייתי בן 23, ולא היה לצעירים מה לעשות במושב ההורים היו כבר אנשים מבוגרים.

עזבתי את המושב ועברתי לתל אביב. התחלתי לעבוד בפתח תקווה  בחשמל, אחרי כמה שנים…. התחתנתי עם ציפורה נולדו לנו שני בנים נוח וסיני הילדים גדלו בבית ספר בפתח תקווה, הם גמרו את בית הספר התיכון ועברו לאוניברסיטה אחד למד אלקטרוניקה והשני למד מחשבים וחשמל. הם עברו לצבא.

הסיפור של אשתי ציפורה ברגרפריינד

ציפורה הייתה בת יחידה, ציפורה נולדה ברוסיה הלבנה.

כשהייתה ילדה קטנה בת 6 הגרמנים נכנסו לרוסיה, הגרמנים נכנסו לעיר שבה ציפורה נולדה ואמרו לצאת לגטו ולקחת חמש עשרה קילו לא יותר. ציפורה באה לאימה ואמרה שהכי חשוב לה לקחת את הבובה והעגלה, ציפורה לקחה אתה לגטו את הבובה והעגלה והלכו ביחד לגטו. ציפורה עבדה קצת בגטו אבל הגרמנים אמרו אתם יוצאים עכשיו למגרש ריק ליד העירייה, לקחת את כל הזהב וכל השעונים אתכם, ובמקום אמרו הגרמנים שכל האנשים המבוגרים והמוגבלים יניחו את הזהב על הרצפה, יצאו החוצה והגרמנים אמרו לקחת צעדים אחורה. כל אלו שיצאו החוצה הגרמנים הרגו אותם.

כל הצעירים חזרו לגטו. אחרי חודש הייתה סלקציה את מי להרוג את מי להשאיר מי לעבוד… אלו שנשארו בחיים חזרו לגטו עוד פעם. ואחר כך ציפורה אביה ואימה ברחו ליער ושם היו עד סוף המלחמה.

אחרי שנגמרה המלחמה, ציפורה והוריה נסעו לגרמניה, שם למדה ציפורה עברית, פולנית ורוסית. אחרי זה עזבו את פולניה ועברו לארץ ישראל לרמת אליהו. שם ציפורה ונחמיה הכירו, אחרי 3 חודשים התחתנו ציפורה ונחמיה, ועברנו לגור בפתח תקווה ושם נולדו הילדים.

נחמיה וציפורה ביום החתונה

תמונה 1

 

 

 

 

 

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציון בשנת 2020. המורה המובילה שרון אדם.

מילון

גטו
כינוי לצורת ההתיישבות היהודית בגולה ברבעים וביישובים נפרדים, מסוגרים בתוך עצמם מבחינה תרבותית מהעמים הלא-יהודיים. מקור המונח "גטו" ברובע היהודי בעיר ונציה במאה ה-16, שם היה הרובע בסביבת בית היציקה (באיטלקית: Ghetto), ומאז הפך השם לרווח לכל רובעי היהודים באירופה.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”באותה תקופה, הייתי מורעב, כל יום נתנו לנו חתיכה קטנה של לחם, לא הייתה תקווה לצאת משם.“

הקשר הרב דורי